לאחות את השברים (סיפור גמור)

פרק 23

הסיפור מתקרב אל סופו,ואני מתמלאת בהשראה לכתוב לכן.
תודה רבה על התגובות המחממות,ותודה על ההצבעות.
כנראה ולא אעלה פרק עד שני,בגלל תשעה באב,אז צום קל לצמות בנינו,ושבת שלום לכולן❤️
_______________________________
"יום הולדת שמח מקסימה!שרק תזכי לאושר בחיים שלך!״אני קוראת את ההודעה שקיבלתי מחברה שמזמן לא דיברנו.
הברכות ליום ההולדת לא מפסיקות להגיע אליי,מכל כיוון,מאנשים שאני בכלל לא מכירה או כאלה שכבר מזמן לא דיברנו עד שכמעט שכחתי מהם.
אני מסתכלת על התמונה שנחה על שידת האיפור שלי,תמונה שלי ושל יונתן כשבקרע הכותל ואני אוחזת בספר תהילים ענק שיונתן קנה לי,בגיל 17.
למרות שהוא לא האמין באלוהים אז,למרות שהוא חשב שכל התורה היא בדיחה,הוא לקח אותי לכותל וקנה לי תהילים.
כשהוא נפטר מיקה החליטה להביא לי את המתנה הזאת,ואני זוכרת איך הסתכלתי עליה והתחלתי לבכות מהתרגשות.
אבל הבכי המתרגש הפך לבכי מירורים בכל לילה כשהמיטה שלי ריקה,בחדר הישן שלי,בבית ההורים שלי.
הבטתי ביונתן שמחייך ועוטף אותי בזרעותייו החסונות,והתחלתי לדמיין איך הוא היה חוגג לי השנה את יום הולדת 22.
שנתיים עברו,ואני עדיין לא מצליחה להמשיך הלאה.

״אני לא מבינה מה אני עושה פה,את תמיד גוררת אותי אל השטויות שלך.״אני נאנחת כשמיקה מחנה את המכונית על שפת המדרכה שבה נמצא מועדון ריקודים מעל גיל 21.
״את צריכה להמשיך הלאה תמר״היא אומרת ובוהה באוויר,ואני שהייתי באדישות שלי מסתובבת אליה ומביטה בה בהלם.
״הגיע הזמן להגיד לך את זה,אני מצטערת...אני יודעת שזה נשמע מגעיל,אבל תמר עברו שנתיים.את צעירה ויפה,להתקע בעבר לא יעזור לך להחזיר את יונתן.
אני בטוחה שהוא לא היה אוהב את זה שאת תקברי בבית כל היום,ובטח ביום הולדת שלך.
אני בטוחה שהוא היה רוצה שתמשיכי הלאה...״היא פלטה הכל בבת אחת.
הבטתי בה ולא הבנתי מאיפה המילים האלה יצאו,היא כל כך עדינה איתי מאז המוות של יונתן.
ופתאום האש והלהט שהיו בה חזרו אליה בשטף המילים,גורמות לי לחייך ולרצות לבכות באותה העת.
״הבאתי לך משהו,ותבטיחי שאת פשוט שמה את זה וסותמת את הפה״היא אומרת.
אני מגלגלת את עיניי אל החלון,והיא מניחה על ראשי זר פרחים עבה ולבן.
״זה היום הולדת שלך תמרי,הגיע הזמן לחייך ולהשתחרר״היא אומרת.
אנחנו נכנסות אל המועדון,אני מביטה בעצמי לבושה בשמלה גולף שחורה וצמודה,עם שרוולים ארוכים שמגיע מעט מעל לברכיי.
אני עדין מאמינה בדרך שלי,ועדיין מקפידה לשמור על הצניעות.
את כיסוי הראש הסרתי,כי פשוט כבר אין טעם.
כשהתיישבנו על הבר סידרתי את הזר והעברתי אצבעות על הבקבוקים הענקיים שמיקה סילסלה בשערי.
היא ביקשה 5 צ׳ייסרים,אני שתיתי אחד והיא את היתר,כי לא התכוונתי לאבד שליטה.
אני לא רוצה לצאת מהמועדון מחוקה ביום ההולדת שלי,זה דוחה אותי.
מיקה התחילה ״לתפוס ראש״ כמו שהיא נוהגת להגיד כשהיא משתכרת כמו משוגעת ומתרצת את זה בביטוי העדין הזה,היא החלה לצרוח צרחות סתמיות לוכדת מבטים של כמה חבר׳ה שישבו במרחק כמה כיסאות מאיתנו.
היא קמה מהכיסא וניסתה להקים אותי בכישלון,
״תני לי את הזמן מיקה,זה קצת יותר מדי בשבילי...״מלמלתי כשהיא משכה אותי מהכיסא גורמת לי שכמעט ליפול.
היא משכה בכתפייה והחלה לרקוד מולי בתוך העומס ברחבה,היא פשוט לא רואה ממטר.
היא מסוגלת ללכת לבד למועדון ולהשתגע ולרקוד ולפלרטט ולא מעניין אותה מה חושבים עליה,היא כל כך הפוכה ממני.
אני לבשתי מעל השמלה שלי סריג עבה בצבע בורדו,כי הרגשתי תחושת ׳זילות׳ פתאום.
השמלה פתאום נראתה לי יותר מדי צמודה ומושכת מבטים,והתחלתי להתחרט שנתתי למיקה להלביש אותי.
מיקה פגשה חברות משותפות של שתינו,שהיו פעם ידידות של יונתן.
הן החלו להשתגע יחדיו ואני הבטתי בהם ונקברתי בתוך הסריג הבורדו שלי,נראת כל כך משונה בתוך המועדון שעמוס בבנות בלבוש מינימלי.
לא היה אכפת לי להראות מוזרה,מימלא אף אחד לא עניין אותי ובאתי רק כי מיקה לא היתה יורדת ממני.
הסתובבתי חזרה אל כיוון הברמנים משחקת בקשית שבבקבוק הקולה,הרגשתי עיניים עלי מצד הימין שלי.
הבחורים שמקודם ישבו ופזלו אל מיקה שהתחרפנה ישבו הפעם כמוני אל כיוון הבר,כשמסביבם כמה בחורות והם במצב פלירט איתן.
גלגלתי את עיניי חזרה אל הקולה שלי והנחתי את סנטרי על כפות ידיי,נאנחת ומרגישה את תחושת הבדידות.
זו הפעם האחרונה שאבוא למקום הזה.
התחושה שמישהו בוחן אותי לא זזה מעיניי,וחזרתי אל הבחורים כשאני מבחינה באחד מהם מישיר את מבטו אליי כשבחורה עומדת מולו.
הוא היה בעל עיניים חומות בצורה רגילה ושיער שטני,ועל פניו נחו משקפיי ׳גיק׳ אופנתיות בצבע בורדו.
החזרתי את מבטי אליו במטרה שירד ממני כבר,אבל הוא פשוט קם באמצע השיחה עם הבחורה שלו והתקרב אליי.

הוא ביקש מהברמן כוס שמפניה,והביט בי.
כשהברמן הגיש לו את השמפניה הוא הניח את הכוס מול פניי,
״יום הולדת שמח,ילדה״הוא אמר בפנים שלא מסגירות שום הבעה מיוחדת.
״אני לא מסכנה,הכל בסדר״הזזתי את הכוס וקירבתי אותה אליו
״אני חושבת שהחברה שלך תרצה את זה״.
״את לא באה למועדונים,הא ?״הוא שאל והתיישב על הכיסא שלידי.
״לא,שונאת את זה״מלמלתי.
״תני לנחש,החברה המשוגעת שלך הכריחה אותך לבוא לפה כדי לחגוג...״הוא אמר בחצי חיוך זורח.
הבטתי בו מנסה לא לחייך,אבל פשוט לא יכלתי וחיוך וצחקוק יצא מפי,גורם לו להביט בי במבט קורן.
הוא גבר נאה,בסגנון היפסטרי ולבוש אירופאי,ופתאום שהוא מחייך את לא מבינה מה הקשר אל המראה החיצוני שלו.
״נחשת נכון״אמרתי.
״אני בדיוק במצב שלך,גם לי יש יום הולדת היום״הוא אמר.
״נו באמת...״אני מסננת
״אני רציני״הוא שולף מכיסו תעודת זהות,
אני פותחת אותה ומביטה בתמונה בה הוא ללא משקפיים והוא מחייך חיוך קורן.
״שם:ליאון דהן
תאריך לידה:12.3.92״
״מזל טוב ליאון״אני סוגרת את תעודת הזהות שלו ומביאה לו בחיוך.
״תודה רבה,ילדה״הוא אומר ומכניס אותה בחזרה לכיסו
״אני לא ילדה,אתה גדול ממני בסך הכל בשנתיים״אני מחייכת.
״מה השם שלך,ילדה?״הוא מחייך בהתגרות.
״תמר״אני אומרת.
״מה הקטע עם הסוודר,תמר.קר לך?״הוא מחייך חצי חיוך.
אני צוחקת,
״תרגע ילד״אני מסננת.
״את צנועה תמר,אל תדאגי. את נראת פה כמו הרבנית קוק במסיבת טבע״הוא אומר.
אני מצחקקת ומורידה את הסוודר,
״אז תשתי את השמפניה?אני אראה כמו כוסית אם אני אשתה את זה״הוא אומר שוב גורם לי לחייך.
הוא כל כך שונה מהמראה האירופאי שלו כשהוא מדבר ולא מפסיק לחייך חיוך רחב,הוא מוזר ומסקרן.
אני לוגמת מהשמפניה כמה לגימות ואז חוזרת אל הקולה שלי,עדיף כך.
שיר שקט נשמע,מאכזב את מיקה והבנות שעד רגע קיפצו כמו מטורפות,והן מתקרבות בחזרה אלי ואל ליאון שעדיין יושב לידי ולא מפסיק להצחיק אותי.
״אולי נרקוד ריקוד סלואו קטן,של ילדי יום הולדת?״הוא אומר בפנים רציניות,לוכד את כל מבטן של החברות שלי אל שנינו ומביך אותי עד מוות.
״אני לא...״אני מסננת אבל מיקה מכה אותי בכף ידי,
״את עכשיו הולכת לרקוד איתו סלואו,כמו ילדת יום הולדת טובה.״היא אומרת בקשיחות והבנות תומכות בה בצעקות.
״בבקשה?״ליאון חוזר אל החיוך שלו שלא הצליח להחזיק יותר מדי זמן בפנים רציניות.
אני נאנחת וקמה מכסאי,מרגישה שאני לא אצליח לזוז עוד צעד עם העקבים.
״שניה״אני אומרת ומשילה את נעליי מרגלי,נותרת יחפה.
הוא מביט בי ובוחן את כפות רגליי,ואז עולה בחזרה אל פניי ומחייך את החיוך שלו.
השיר של אדל ״some one like you" מתנגן,
ואנחנו נמצאים ברחבה בין כמה זוגות נוספים.
הוא מניח את כפות ידיו על מותניי וכשאני לא זזה הוא שם את ידי על כתפיו ושב לאחוז במותניי,
אני לא מסתכלת עליו,ואז המילים מתחילות להדהד במוחי ואני מתקשה לנשום,התזמון של השיר והמילים המרסקות ביחד עם הסלואו בערב היום הולדת שלי,מרסק אותי.
ליאון חמוד נורא,אבל זה הפעם הראשונה שאני נמצאת במצב אינטימי עם גבר מאז המוות של יונתן,והייתי משלמת המון כדי להחליף אותו ביונתן,הדמעות עולות בעיניי.

Nevermind, I'll find someone like you.
I wish nothing but the best for you too.
Don't forget me, I beg, I'll remember you said:
"Sometimes it lasts in love but sometimes it hurts instead"
Sometimes it lasts in love but sometimes it hurts instead.

״את בסדר?״הוא מכווץ את גבותיו כשאני מרגישה את הדמעות מתחילות לדגדג את לחיי,
״אני מצטער ליאון,אני לא יכולה״אני מביטה בעיניו המבולבלות ממני,ואז אני רצה אל העקבים שלי לוקחת אותם בידי ויוצאת במהירות מהמקום.
אני מתיישבת על שפת המדרכה יחפה ומביטה בכוכבים,שהדמעות מלטפות את פניי.