לאחות את השברים (סיפור גמור)

פרק 6

אני מביטה בנוף שנע במהירות מחלון הרכבת,אני מעבירה את כפות ידיי על פניי,זה היה השבוע הראשון והכי מלא שהיה לי בעולם.
לא יכלתי להפסיק לחייך שכל החניכים שלי,השמינסטים השובבים איחלו לי שבת שלום בוואטסאפ כשהייתי בדרכי מהכפר אל הרכבת,הם כולם רשמו שלמרות שזה רק שבוע ראשון ולמרות שאני קשוחה הם כבר אוהבים אותי.
חוץ מאחד שלא רשם דבר.
יקיר נעלם מאז הבוקר שאחרי קצינת המבחן שדווקא שיבחה אותו לטובה והחמיאה לו,שהיו לו סוף סוף כמה ימים שקטים שבהם לא שמעה על שום מריבה.
הוא שתק כל הנסיעה ואני לא ידעתי מה לעשות אז הנחתי שזה פשוט לא היום הכי טוב שלו,למרות שהוא בהחלט היה אמור להיות היום הכי טוב שלו.
ואז כשהגענו לפנימיה הוא פשוט נעלם מתחום המבט שלי,גם כשנכנסתי לכיתה להפרד מהם בבוקר הוא לא היה והמחנכת אמרה שהוא חולה.
אדם הבטיח לי שיסמס לי יותר מאוחר כשיברר מה קורה איתו.

הרכבת מתחילה להתמלא בחיילים שחוזרים לשבת הביתה ואני קמה ממקומי כשמבוגרת מתקרבת אל המושבים בנואשות למצוא מקום אחד פנוי,אני מסמנת לה בידי שתשב והיא קצת מתביישת אבל אני מתעקשת איתה.
אני מרגישה מבט ננעל עליי,התחושה הזו שבן אדם איפה שהוא בפינות העיניים שאתה לא יכול לראות בוחן אותך ואתה גם לא רוצה להסתובב ולהתסכל כדי לא להתקל באדם שאתה לא רוצה לראות.
אני מחליטה להתעלם ולעלות במדרגות שגם הם מפוצצות בחיילים,אני מסננת סליחה מאנשים ונדחקת עם הקיטבג הענק שלי שמפוצץ עכשיו בכביסה בעיקר.
״תמר?״
אני שומעת קול מוכר מאחוריי,אני מרגישה את הנשימה שלי כמעט נעצרת.
אני מסתובבת בקושי עם התיק חזרה אל המדרגות ומלמטה מביט בי יונתן.
הוא גורם ללב שלי כמעט לצאת במקומו כשהוא לבוש במדי מג״ב,כשהם צמודים אל חזהו השרירי,והעיניים הירוקות שלו בולטות עם הירוק אפור של המדים.
הוא מסובב את הנשק אל בטנו ואוחז בו כאשר הוא נדחק בין החיילים שעומדים במדרגות,והוא עולה לכיווני.
אל תסמיקי,תנשמי ואל תסמיקי.
״מה איתך?״הוא שואל כשעכשיו הוא כבר עומד מולי ואני צריכה להרים את ראשי כדי להביט בעיניו בגלל פער הגבהים.
אני יודעת שאני מסמיקה,כי אני מרגישה איך נהיה לי לפתע חם ברכבת הדחוקה והעמוסה.
״ברוך ה׳״אני מסננת וחייל שעובר מצד ימין שלי,הודף בי בחוזקה וגורם לי לאבד שיווי משקל עם הקיטבג עד שאני כמעט נופלת על הצד השני,צד שמאל בו עומדים זוג מבוגרים עם מזוודה סגולה.
״תזהר״יונתן מסנן כשהוא אוחז בגופי משתי צידי הכתפיים,המבט שלו מתכהה כמו שתמיד היה כשהיה ממש עצבני ואני נבוכה כל כך ומחכה שיוריד את ידיו מהכתפיים שלי.
״סליחה אחי...״הוא מסנן בהרמת יד לכניעה ״סליחה״ הוא עכשיו מביט בי.
אני בולעת רוק ומסננת שהכל בסדר,אבל יונתן כבר מפנה לו גב ומוריד את הקיטבג מכתפיי.
״הכל בסדר שנגיע נרים אותו שוב,אין לחץ״הוא אומר ומניח אותו על הרצפה לידי.
אחרי זה הוא מבקש מזוג בנות צעירות שיושבות בספספל רכבת שלא נמצא באחת הקומות אלא ליד הדלתות לקום לזוג המבוגרים והן מסמיקות וקמות במהירות.
המבוגרים ממהרים להודות לו,וכל החיילים שעומדים בצפיפות מביטים ביונתן.
אני לא מופתעת מכל זה,הוא תמיד היה ג׳לטלמן אמיתי עם לב ענק שלא מוכן שירמסו חלשים.
״אני לא מאמין שדווקא אני פה רואה אותך״הוא אומר בחיוך כשאנחנו נעמדים בפינה ליד אחת הדלתות.
״כן...״אני מחייכת חצי חיוך מובך,אני כבר לא מאוהבת בו או משהו כזה.
התגברתי על זה,בכל זאת עברה שנה והוא כבר מזמן התגייס,לא דיברנו חצי שנה מאז שלאמא שלו היתה יום הולדת וביקשתי ממנו למסור לה המון מזל טוב ממני.
היא לא אהבה אותי בהתחלה,פחדה מהעובדה שאני דתייה,אבל אהבתי את זה שבפעם הראשונה שהעזתי לצאת עם כל המשפחה שלו לאיזה ארוחה עם כל המשפחה המורחבת היא באה ואמרה לי שבהתחלה היא בכלל לא חיבבה אותי אבל הוכחתי לה שאני מדהימה.
ואז הפכנו להיות ביחסים מעולים,וזה אחד הדברים שיונתן אהב בי,כי הוא ואמא שלו בהחלט היו קשורים.
כשהגענו כבר לתחנה שלנו,הוא התעקש לקחת את הקיטבג על גבו והוא סחב אותו על כתף אחת כאילו התיק הענק הזה הוא רק נוצה.
אחרי זה הוא התעקש לקחת אותי טרמפ עם האוטו שלו שחנה בתחנת הרכבת.
״אז איך שם?״
״נחמד,זה רק שבוע ראשון אבל אני מאושרת...״חייכתי בחולמניות,כשאני נזכרת במילים שיקיר אמר לי בבית החולים,זה כבר יומיים שבכל פעם שאני נזכרת בכך אני פשוט מאושרת.
הצלחתי לו לצאת מהקירות שבנה לעצמו,הצלחתי לשבור אבן מהחומה הענקית שבינו לבין השאר.
וזו המטרה שלי בשירות הלאומי עם נוער בסיכון.
״רואים״הוא אמר מנתק אותי מהמחשבות שאליהן ברחתי ״אני יוצא לקורס קצינים בעוד שבוע״.
הרמתי גבות בהפתעה,לא יכלתי שלהסתיר את החיוך שביקש להתפרש על שפתיי.
החלום שלו היה לצאת לקורס קצינים לא משנה איפה,אני כל כך שמחה שהחלום שלו מתגשם.
״שכחתי כבר כמה יפה את מחייכת״הוא חייך גם ואז פנה את הפנייה האחרונה אל הבית שלי.
״אני פשוט״נשמתי עמוק ״זה כיף לי לראות אותך מאושר ומצליח״.
״אני שמח שעדין אכפת לך ממני...״הוא אמר ובלם כשאחד מהרכבים שיצאו מאחד מהרחובות הפנימיים נדחק במהירות שיא,
״מטומטם...״הוא מלמל בעצבים ואז שנרגע הסתכל עליי שוב,
״הייתי בטוח שפשוט תשנאי אותי״.
״אני אוהבת אותך יונתן,אתה תמיד תהיה האהבה הראשונה שלי״אמרתי בכנות,אני אמנם סגורה וביישנית בהתחלה,אבל יונתן היה הבן אדם הכי קרוב אליי עד לפני שנה והוא הכיר את כל המגרעות שלי ואת כל הדברים הטובים.
הוא שתק מהנהן ואז הניח את ראשו על ההגה שסוף סוף הגענו לביתי.
״תשארי איתי כמה דקות?ממש התגעגעתי״הוא אמר.
הנהנתי לחיוב,הייתי שקרנית ממש טובה אם הייתי אומרת שאני לא.
הוא יצא מהרכב ופתח את הדלת שלי,שולף אותי מהכיסא ומושך אותי לחיבוק חזק כשגופו הגדול עוטף אותי.
״לא רציתי לעשות את זה ברכבת,כי תמיד אמרת לי שאת דתייה וזה לא נוח לך שאנשים יראו את זה. אבל אני פשוט חייב לחבק אותך,את הבן אדם הכי טוב שאני מכיר״הוא אמר.
אחרי שהתחבקנו כמה דקות ארוכות והיה לי כל כך כיף בלב,הוא נכנס אל הרכב ואני עמדתי מבחוץ,הוא סיפר לי שלא התאהב עדיין באף אחת אבל היו לו כמה חברויות קצרות שנגמרו אחרי מה שרצה...
נפרדו לשלום והוא אמר שהוא ישמח שנפגש ונדבר על כל מה שהיה ולא העזנו לדבר,בצורה ידידותית.
נכנסתי לבית מחוייכת כי כל כך התגעגעתי אליו,ולחיבוק שלו,כבר שכחתי איך זה להרגיש בטוחה בתוך הגוף הרחב שלו.

״הוא בסדר,הוא יצא מהחדר בדיוק אחרי שהלכת ומתנהג כרגיל.אפילו לא נראה כל כך חולה...
גם כל החברים שלו אומרים שהוא מתנהג כרגיל והם לא מבינים מה אני רוצה מהם.״
אני קוראת את הסמס של אדם שהגיע אחרי שעה שחזרתי הביתה,
״אני חושב שאת סתם הרגשת כאילו קורה לו משהו,שבת שלום תמר. תפסיקי להיות מודאגת בגללו,אף אחד לא שווה את הדאגה שלך,ואני כאן דואג לו!״.
שתקתי מנסה להבין אם אני זאת שפגעתי בו והבעיה שלו היא רק איתי...
_______________________________
אני לא יודעת אם אתן אוהבות את השירים שלי,אם אני אמשיך אתן תקראו כמה שירים שונים וסגנונות שונות של מוסיקה אני שומעת.
רון כהן-נשכח מזה היום.
מקווה שהעברית לא תפריע לכם להתרכז בקריאה.
❤️