לאחות את השברים (סיפור גמור)

~אפילוג~ השברים שהתאחו

הבטתי בעצמי במראה,ההתרגשות הקשתה עליי לנשום,העברתי את ידיי על כל גופי מלטפת את השמלה הלבנה שלבשתי.
לא ידעתי איך אני הולכת לספר לו את זה,פחדתי מהתגובה שלו,פחדתי שיתרגש יותר ממני ועוד נגיע לבית חולים בשבילו.
הבטתי בתמונה הקטנה של יונתן שדבוקה בפינת המראה,כשהוא לבוש בלבוש המבצעי של צה״ל,קסדה על ראשו וצבעי הסוואה על פניו,אבל יותר מכל,החיוך הרחב שהתפשט על פניו,כמו מלאך שיודע שהוא עומד לעלות השמיימה.
לטפתי את התמונה,מביטה בחיוך הזה שלו,כמה הוא רצה את זה...אין אדם שרצה את זה יותר ממנו,ועכשיו אני יודעת שהוא מסתכל מלמעלה ומחייך את החיוך האינסופי הזה שלו,שלא נגמר לעולם.
איך הוא קצת מקנא,אבל למרות זאת מאושר בשבילי.
״אני אוהבת אותך יונתן,אתה המלאך השומר שלי״מלמלתי בלחישה שקועה כל כך בתמונה היפה שלו שכמעט ולא הרגשתי את הדמעה שכבר נפלה אל צווארי,גורמת לי להתרומם מההשתופפות שלי אל התמונה ולהזדקף בחזרה.
הידקתי את המטפחת הוורודה שעל ראשי,מוציאה פיסות שיער מצידי ראשי.
ואז סוף סוף יצאתי בצעדים איטיים,משתדלת להפסיק את הרעידות הקטנות האלה שבכל גופי.
הרעש ההמוני של האנשים שמפוזרים בכל רחבי הסלון של הבית שלי גרם לי לרצות להעיף את כולם ולסדר את כל הבלאגן,אני לא מאמינה שהצעתי את הבית שלי לאירוח של כל האנשים של השבת חתן של מיקה,אני משוגעת.
אבל כשהבטתי במיקה כשהיא מחובקת עם הבעל הטרי שלה,אליאור,וראיתי את החיוכים הרחבים שלה,הרפתי מהטירוף שלי לנקיון וחזרתי למחשבה שבה אני מתרכזת עכשיו.

העיניים שלי חיפשו אותו בין כל האנשים שחיבקו אותי,והחמיאו לי על הבית או שאלו על מיקה ועל החתונה שהייתה רק לפני יומיים.
״הנה אתה״סיננתי מצחקקת כשזיהיתי אותו מביט בנאור ובחבריו ששיחקו על הדשא כדורגל,
והוא קסס את ציפורניו מתוח מקצב המשחק כאילו שהוא מינימום במשחק של ברצלונה נגד ריאל מדריד.
״ששש...תמר נאור יכול להכניס גול עכשיו״הוא מלמל ורגלו רעדה ״נו לא לא לא!כוסעמק נאור!לימדתי אותך את הבעיטה המיוחדת!״.
״מאמי,אני צריכה לדבר איתך״סיננתי בלחישה,
״זה חובה עכשיו?״הוא שאל עדיין עסוק במשחק של הילדים.
״תראה...״סיננתי אבל לפתע חשתי כפות ידיים קרות נוגעות בלחיי,גורמות לי לקפץ לרגע.
״נועל׳ה!״הסתובבתי אליה ״איזה יופי שבאת...״.
״כן באתי לראות את פוצקי,תראי הוא כבר לכלכך את הג׳ינס החדש שלו.
נו באמת!תשים לב!רק השבוע עשיתי לו קנייה בזארה!״היא נאנחה,אבל הוא התעלם ממנה,ממשיך לקרוא קריאות אל נאור במטרה לעודד אותו במשחק.
״זה בסדר,אני אכבס לו את זה,את יודעת שאני מומחית בהורדת כתמים...״ניסיתי לעודד אותה ״עכשיו תני לו להנות מהמשחק״.
״הבעיה שכל הבגדים שלו מוכיחים כמה הוא נהנה״היא נאנחה מנענעת את ראשה לייאוש,גורמת לי לצחקק.

״מיקה ראית אותו?״שאלתי כששוב איבדתי אותו בין כל האנשים שהסתובבו ברחבי הבית שלי.
״אני חושבת שהוא הלך להוציא בירות מהמקפיא במחסן״היא סננה.
צעדתי בצעדים מהירים אל המחסן,מוצאת שם חבורת גברים דחוסה כשהוא מעביר לידיהם בירות קרות.
״מאמי...״סיננתי ״אני צריכה אותך לכמה דקות״
״לא עכשיו כפרה,לא מתאים עכשיו״הוא היה עסוק כל כולו בבירות.
״יקיר״הקול שלי נעשה נוקשה ולכדתי את מבטיהם של כל הגברים שהיו מסביבו והרעישו גם הם,
״עכשיו לחדר שלנו״ציוויתי וצעדתי בצעדים מהירים לחדר.
התיישבתי על המיטה משחקת בטבעת הנישואים שנחה על אצבעתי כמו שאני נוהגת לעשות תמיד כשאני לחוצה.
״הכל בסדר?״הוא הופיע פתאום סוגר אחריו את הדלת.
״תשב רגע״אמרתי,משתדלת לא להתפרץ בבכי ולחייך תוך כדי.
״הכל בסדר תמר?״העיניים שלו האפירו כמו בכל פעם שמתחילה סערת רגשות בתוכו,והוא נדרך ונהיה קפוץ יותר מבדרך כלל.
״תשב כבר״סיננתי,והוא התיישב על קצה המיטה כשהוא מניח את ידו הגדולה על ברכו הרועדת.
״נו...את מלחיצה אותי עם כל הזה של...״
״אני בהריון יקיר״פלטתי קוטעת אותו מלסיים את המשפט.
הוא הפסיק לרעוד ברגלו מרים את מבטו שהיה על הרצפה אל תוך עיניי,האישונים שלו התרחבו והאפור היפה הזה שלו בלט יותר מתמיד,מזכיר לי את כל אותם הרגעים שפחדתי מהאפור הזה שעכשיו אני כל כך אוהבת.
״את מה?״הוא קם ממקומו נעמד מולי,גורם לי לקום גם אני.
״עשינו את זה,הצלחנו להכנס להריון״סיננתי והקול שלי רעד,
הוא צעד לאחור בצעד גדול וידיו נשלחו לשיערו עוברות קדימה ואחורה,הוא נשף נשיפות חזקות וכבדות.
״לא מאמין...לא מאמין...אני אהיה שוב אבא תמר״הוא סינן מנער את ידיו לצדדים,
״והפעם עם אהבת חיי״הוא הרים את מבטו אליי.
הנהנתי מביטה בו כל כך מתרגש,והדמעות החלו לזלוג באיטיות על פניי.
״תהיה לי סוף סוף משפחה נורמלית,אני לא מאמין!!!״הוא חייך והרים אותי מסובב אותי,גורם לי לחבק אותו יותר חזק משיכלתי בדרך כלל.
לראות את יקיר מתרגש כל כך כמו ילד קטן,גרם לי לרצות להנמס,גרם לי לרצות להכנס אל גופו ולהשרות בו חמימות,גרם לי לרצות לאחוז בלב המדהים שלו בשתי ידיי וללטף אותו.
רק אני יודעת מה יקיר עבר בחיים שלו,ורק אני יודעת כמה חשוב היה לו להקים בסופו של דבר משפחה אמיתית ולהיות אבא טוב לילדיו.
רק הוא יודע כמה קשה לי היה להתאהב בו מחדש ולסמוך עליו שוב אחרי האבל שהתאבלתי על המפקד שלו והחבר לנפש שלו-יונתן.
רק הוא יודע כמה קשה עבדתי כדי לא להכנס לדכאון כששוב לא הצלחתי להכנס להריון איתו,כמו עם יונתן.
כשהוא הוריד אותי אל הרצפה ואחז במותניי,הספיק לנו רק להביט זה לזה בעיניים ולדעת שאנחנו לא צריכים יותר מזה,כי עברנו כל כך הרבה מדי כדי לדעת לזהות את האהבה ממבט אחד.

״אני לא מאמינה שהולך להיות לי אחיין!״צעקה מיקה כשהתחבקנו בכניסה לאולם האירועים הקטן,
״את לא מאמינה?אני לא מאמינה!״צווחה רומי שנכנסה בדיוק מחובקת עם החבר החדש שלה.
״אני לא מאמינה שהולכים לחתוך לו היום,מסכן שלי...״סיננתי נושכת את שפתי ולחוצה כל כך.
״שקט כבר חבורת קודחות!״יקיר סינן גורם למיקה ורומי לצחקק,ואני חייכתי יודעת שהוא קרוב לוודאי לחוץ יותר משלושתינו.
הבטתי בגבר שלי עטוף בטלית,אוחז בבן הקטן שלי,בבן הבכור שלי,והרגשתי איך אני כמעט מתמוטטת מרוב לחץ.
״ושמו בשיראל-״הרב הביט בי וביקיר בציפייה לשמוע את השם כדי להכריז,
אני קפאתי במקומי,כי יקיר התעקש שהוא רוצה להחליט על שם הילד והוא יגלה אותו רק בברית עצמה למרות שניסיתי לסחוט ממנו מידע והוא סירב.
יקיר כחכח בגרונו,מזיז את הכיפה של ראשו מצד לצד,
״יקראו לו יונתן״.
הבטתי בו מכווצת את גבותיי,וכשהוא השיב לי מבט התחלתי להתפרץ בבכי,בכי שלכד מבטים מעיניי כל האנשים מסביבנו,
יקיר התקרב אליי מחבק אותי.
״את חושבת שאני שכחתי את הבקשה שלו תמר?
הוא יהיה איתנו לכל החיים״הוא לחש לאוזניי,
״אני אוהבת אותך״מלמלתי מתוך הבכי המטורף שלי.
ולפתע שתיקה נשמעה בכל האולם,לא הבנתי למה כל האנשים מסביבי מביטים בי בחצי רחמים חצי בהלה,
וכשהסתובבתי לראות מי עוטף אותי בידיו,הצטמררתי לגלות את אמא של יונתן.
היא הביטה בי וביקיר ולחשה ״תודה״,ואז התפרצה גם כן היא בבכי גורמת לי וליקיר לעטוף את גופה בחיבוק ולשלושתינו לבכות יחדיו.

״אמא ומי זאת ליד נועה ואדיר?״הוא אחז בתמונה מתוך האלבום שבדיוק התכוונו לסדר בתוך המזנון החדש של הסלון,שגרמה לי להיות מוצפת בגעגועים,הבטתי בתמונה מהברית,בתמונה של המשפחה הכל כך מורכבת ולא פורמלית שלי.                
כשאני ויקיר עומדים באמצע אוחזים ביונתן שרק עבר ברית,ומצד אחד נועה האמא לילד הבכור של יקיר-אדיר,ואדיר שהיה רק בן 12 באותו הזמן. מצד שני מיקה ורומי מוציאות לשון,ולידי בעיניים אדומות,היא עמדה ויכולים לראות במבט שלה את הכאב והשמחה מהולים יחד.
״זאת?״חייכתי מלטפת את התמונה ״זאת הסבתא החורגת שלך יונתן״.
״אמא של יונתן זכרונו לברכה?״הוא הרים גבות בפליאה,
״כן״מלמלתי בחיוך.
״את מתגעגעת אליו לפעמים?״הוא שאל מביט בי בעיניים בורקות.
״כל פעם שאני מסתכלת עלייך״סיננתי ואז הקשתי באצבעתי על קצה אפו כמו שאני תמיד עושה.
״מזל שמצאת את אבא,אחרת אני לא בטוח שהיית שורדת אמא״הוא אמר בתמימות של ילד,אבל הו,כמה שהוא צדק.
״אבא שלך ואני איחינו את השברים זה של זה,יונתן״אמרתי בחצי חיוך,מלטפת את שיערו הבהיר.

״איפה הוא באמת?״כיווצתי את עיניי ״יקיר עזוב כבר את הפלסטשיין,יש כלים לעשות!״צעקתי.
______________________________
לא מאמינה שנפלתי לזה 😓😀
קודם כל האפילוג,מוקדש לאחת והיחידה noya1212
למרות שלא רציתי לכתוב אפילוג והאמנתי בלהשאיר את הסוף של הסיפור פתוח,הצלחתן לגרום לי לשנות את דעתי ולא להתגבר על הפיתוי וכתבתי לכן אפילוג.
אני מקדישה את האפילוג לנויה המדהימה שבזכותה עוד כל כך הרבה קוראות נחשפו לסיפור הזה,וזכיתי לקבל כל כך הרבה תגובות אוהדות ופרגון,שגורם לי להאמין בי ובכתיבה שלי יותר.
אז תודה רבה לכל מי שהגיבה וחיממה לי את הלב❤️