לאחות את השברים (סיפור גמור)

פרק 15

אז אחרי המון זמן שלא העלתי אני סוף סוף מעלה פרק,וזה לא כי לא היה לי זמן או לא יכלתי,פשוט לא הצלחתי לכתוב פרק שהרגשתי טוב איתו. או כמו שקוראים לזה,מחסום כתיבה. גם הפרק הזה לא מספיק טוב בעיניי,אבל החלטתי לעלות אותו בכל זאת,מקווה שתאהבו❤️
______________________________
לילה שלם של בהייה בחלון הוא לא הלילה הכי נחמד לבלות בו את השבת שבה אני חוזרת הביתה,אני שומעת את רומי מתעוררת כשהשעון מצביע על 7:30,היא מתעוררת מוקדם גם בשבת.
אני לא מראה סימנים לכך שאני ערה כי ממש לא מתחשק לי עכשיו לדבר עם מישהו.
וזה לא בגלל שאמרתי לו שאני אוהבת אותו והוא התעלם מהעבודה וביקש ממני ״לשחרר ממנו״,
זה בגלל העובדה שיש מצב שפגעתי בכל ההתקדמות שיקיר הצליח לעבור,רק בגלל העקשנות שלי לנסות לתקן את הכל.
ובעצם,אני לא מוכנה לסבול את העובדה שהוא רוצה שאני אשחרר אותו,אני לא רוצה לשחרר אותו בעד שום הון בעולם. אני זו שזיהיתי בו את כל הדברים הטובים שיש בו,אני זו שהצלחתי לגרום לו להפתח ולהגיד משפטים שלעולם לא היה אומר גם לחברים הכי טובים שלו.

״טוב די!״מיקה פותחת את תריסי החלון שלי.
אני לא מבינה מה היא עושה אצלי שעה לפני מוצאי שבת ואיך היא יודעת על כל הסיפור,אבל היא עסוקה בלסדר את המיטה המבולגנת שלי ורוטנת על כך שאני מגזימה.
״את מגזימה!״היא צועקת ודופקת על הכרית כדי לאוורר אותה,
״תפסיקי להאשים את עצמך ולקחת על עצמך קריזות של אנשים!זה מביא לי את העצבים.״
״זה לא קריזה,את היית צריכה לראות מה שהלך שם מיקה,זה פשוט החזיר אותי לאחורה...לימים עם אבא שלי...״
היא שתקה לשנייה ואז קמה מכסאה,
״אבא שלך בחיים לא הרביץ לאף אחד ולא פגע באף אחד תמרי,הוא פשוט ראה אנשים מתים לו מול העיניים,ולא עמד בזה.״
אני שותקת מספר דקות,ואז מתחילה להתפרץ בבכי מולה,היא מביטה בי בהלם למשך כמה דקות,אני חושבת שלא בכיתי מולה או מול מישהו מאז הפרידה מיונתן.
חוץ מיקיר שבכיתי מולו.
אני שומעת פתאום יבבות,היא יושבת מולי וגם מתפרצת בבכי.
אנחנו יושבות נעולות בחדר ובוכות כשעה לפני צאת השבת.
״אני פשוט..את מדהימה תמרי,וכלום מזה לא מגיע לך...תפסיקי להמעיט בעצמך או לקחת אחריות על החרא חיים של אנשים אחרים.״
״אני התאהבתי בו מיקה״אני אומרת כשאני קצת נרגעת.
״את מה?״היא פוערת את עיניה לרווחה.

״אני לא רוצה להיות פה,אני רוצה להיות במיטה שלי״אני מסננת כשאנחנו עומדות בפתח הפאב הכי רומנטי בעיר,הוא נמצא על אחד מהצוקים שמול הים,וכמתבקש לאחד כזה הוא מלא בזוגות שיושבים בשולחנות לבנים אחוזי ידיים.
״קוראים לזה דיכאון תמרי,את יודעת?אלוהים לא אוהב אנשים עצובים...״מיקה מסננת בציניות ומתקדמת אל המארחת,היא בלונדינית שלבושה בשמלה קטנטנה והיא מעבירה את עיניה על השמלה הצנועה למדי שאני לובשת,כאילו שזה הדבר הכי חריג שראתה מימייה.
ואז חוזרת לחייך אל מיקה שלבושה בשמלה לא פחות קטנה משל המארחת.
״אני יודעת איך הערב הזה הולך להגמר,את הולכת להשתכר ואני הולכת לנהוג חזרה הביתה,ואז לחזור הביתה למיטה שלי וכנראה לבכות.״אני מסננת ומגלגלת את עיניי שכמה בחורים זורקים הערה למיקה.
״האמת היא,שהיום אני אחרוג ממנהגי.״היא אומרת בחיוך ערמומי,
״אני אשקה אותך עד שתשכחי איך קוראים לסבתא שלך,ואז אני אחזיר אותך הביתה״.
״את צוחקת עליי נכון?״
שנינו יודעות שאני ואלכוהול לא מסתדרים ביחד,בפעם הראשונה שניסיתי לשתות וודקה מכוס של שוט,לא הבנתי את העניין שצריך פשוט לדחוף הכל אל תוך הגרון ולא לטעום את הטעם המר,אז ירקתי הכל באמצע רחבת הריקודים.
הברמנים של האולם הסתכלו עליי בזעזוע ומיקה ויונתן שהיו אלה שלחצו עליי לנסות לשתות,בטענה שזה מוזר שילדה בת 18 לא שתתה אף פעם,התפרצו בצחוק.
מאז נטשתי את הניסיון להיות ילדה בת 18 שגרתית ולא שתיתי יותר אף פעם.
״אני אלמד אותך היום לשתות,את פשוט תקשיבי כמו תלמידה גדולה,ותגלי את קסמי הוודקה שגורמים לשכוח מהכל...״היא סיננה שהתיישבנו על הבר ואני פשוט נעצתי עיניים בזוגות שרוקדים לצלילי שיר שקט.
״אוקיי,את חייבת לשתות הכל בבת אחת,כמו שלימדת אותי לבלוע כדור בבת אחת.״היא אמרה כשהברמן דפק בחוזקה על הבר עם כוס קטנה ומלאה במשקה שקוף.
הבטתי בכוס והיא הביטה בי בחזרה,ואז הרמתי אותה וסיננתי ״שמע ישראל״מקבלת פזילה מברמן שעמד מולנו והביט בי כמו חייזר.
דחפתי את כל המשקה לתוך הגרון מרגישה צריבה חמה בגרון,וכשהנחתי חזרה את הכוס על הבר הוצאתי את הלשון וניערתי את הראש.
ופתאום הרגשתי שאני רוצה עוד,ולא בגלל שזה היה טעים או שזה השכיח ממני את כל סאגת יקיר.
אלא בגלל שהרגשתי איך כל הרגשות שלי נבלעים ביחד עם המשקה אל תוך הבטן,ואני אחת כזו ששומרת הכל...
שתיתי עוד ועוד שוטים של וודקה,מדי פעם גיוונתי ושתיתי מעורבב עם רדבול,ושילובים מוזרים שמיקה אוהבת,אבל תמיד חזרתי אל השוטים שגרמו לי את הצריבה שכל כך רציתי,כמו תרופה מרה.
״תמר?״
הקול הזה היה מוכר לי מידי,ואני שהייתי כבר מסוחררת וראיתי את הכל כפול בקושי הצלחתי לסובב את מבטי אל הכיוון שממנו בקע הקול,אבל שסוף סוף הצלחתי זיהיתי את יונתן מולי.
״יונתן...״סיננתי.
״מה זה,את שתית?״הוא כיווץ את עיניו.
״קצת...״
״מה קרה?הכל בסדר איתך?את אף פעם לא שו...״
״אני חייבת להקיא״קטעתי אותו ופשוט הקאתי על הרצפה שהיתה בקרבתי,אני חושבת שהקאתי אפילו על הנעליים של יונתן.
״אנחנו יוצאים מפה עכשיו״הוא אמר ומשך בידי.
״לא רוצה!אני רוצה עוד...איפה מיקה?״
״מיקה איתך פה?אני אתקשר אליה,אנחנו יוצאים מפה עכשיו״הוא אמר.
״לא!״נאבקתי בזרועות החזקות שלו שניסו לאחוז במותניי,
הוא פשוט הרים אותי על כתפו כאילו שאני כלום ושום דבר.
״יונתן כדי שתוריד אותי,כי אני כנראה אקיא עלייך שוב״אמרתי מזהירה אותו.
הוא הניח אותי על ספספל מחוץ למסעדה ואז פשוט הורדתי את הראש והתחלתי להקיא ולהקיא עד שהרגשתי שאני מקיאה עוד מעט את האיברים הפנימיים שלי.
הוא משך את שיערי לאחור אוחז בפניי ומביא לי בקבוק מים.
״מה קרה?״הוא שאל כשעיניו חוקרות את עיניי.
״כלום...״סיננתי מזיזה את עיני לצדדים.
״זה לא יאמן,אפילו שאת שיכורה מהתחת את לא תגלי כלום!״הוא אמר וגיחך.
״התאהבתי במישהו״סיננתי פתאום כמעט בלחישה,אין לי שום מושג למה פלטתי את זה החוצה.
אבל העיניים של יונתן ננעלו על שלי,והחיוך שלו נהפך להיות קו ישר ומכווץ מאוד.
״מי זה?״
״זה לא משנה יונתן...״
״מי זה?״הוא כבר נשמע עצבני.
״זה לא משנה!התאהבתי במישהו וכמו מטומטמת הרסתי הכל״אמרתי והדמעות הציפו את עיניי,שוב פלטתי משהו וגם ממתי אני בוכה מול אנשים?
אני אהרוג את מיקה.
יונתן עזב את ישיבת הצפרדע שישב מולי,ועבר להתיישב לידי על הספספל.
״אני מכיר את התחושה...״הוא סינן בקושי מביט בי,ידעתי למה הוא התכוון,אבל שתקתי,כי לא יכלתי להתרכז בזה.
המחשבות על יקיר חזרו להציף אותי,המחשבה שהוא בטח מסתובב עכשיו עם אנשים מפוקפקים ברחוב,ומעשן ושותה כי זה הדרך שלו לברוח מהמציאות,גרמה לי לחלחלה.
הרגשתי את הצורך להקיא שוב,אבל כבר לגוף שלי לא היה מה להוציא החוצה.
״יוני״סיננתי,והוא הביט בי בקושי.
״אני רוצה הביתה״.

הוא הסיע אותי עד הבית ואז הרים אותי על גבו עד לחדרי,מניח אותי על המיטה בעדינות הבל מתוארת שלו וביקש מאמא שלי לקלח אותי כי הקאתי.
הוא חיכה עד שסיימתי להתקלח,ולהסתרק,ולקלוע צמה,ולמרוח קרם.
הוא חיכה עד ששתיתי כמה כוסות מים כמו שאמא התעקשה שאשתה,הוא חיכה עד שאשכב במיטה שלי ואתכסה בפוך שבו אני רק רוצה להקבר.
״תמר״הוא סינן שהבטתי בתקרה והוא ישב על הרצפה ליד מיטתי,
״אני רוצה למות כשאני שומע שאת מאוהבת במישהו אחר,אני רציני...הלוואי שיכלתי לדעת מי זה ולגרום לו להעלם.
אבל אם את באמת אוהבת אותו תלחמי עליו,כי אני לעולם לא אסלח לעצמי ששחררתי אותך.״
הבטתי בו המומה,שתקתי שהוא קם ויצא מהחדר,ואז שתקתי עוד כמה רגעים ששמעתי את דלת הבית שלי נסגרת,
ואז שתקתי עוד כמה דקות כשכיביתי את האור בחדרי.
ואז הרשתי לעצמי להקבר מתחת לפוך ולבכות שוב ושוב.