לאחות את השברים (סיפור גמור)

פרק 13

״איפה את?״
אני מביטה בשדה שמולי,ועוצמת את העיניים במטרה להרגע במשך חמש דקות.ואז חוזרת להביט בפלאפון שלי.
״מקום מסתור ממך,יקיר״אני מגחכת.
״את לא תוכלי להתחבא ממני לעולם,את יודעת את זה.״
אני יודעת את זה,אז מסבירה לו איפה אני והוא מגחך ואומר שרק אני יכולה לשבת בשדה חציר שמסתובבים שם נחשים וג׳וקים וכל זה,בשעמום הזה,ולהנות.
הוא אומר לי שאני אסיים עם ההתבודדות שלי,אני אגיע למועדונית של השמיניסטים הוא צריך לסיים איזה תרגיל שקשה לו.
כבר חודשיים שהוא חורש ולומד,ניגש כבר ללשון,ספורט ואזרחות שאלה הן בגרויות החובה שלו כדי לקבל את תעודת הבגרות הסופית,ועכשיו הוא משלים כמה בגרויות חשובות.
הוא גם מתחיל בתהליכי מיונים ליחידות קרביות,אני זו שדאגתי ליצור קשר עם המד״נית שלא האמינה בו.
אדם בקושי מסוגל להסתכל לנו בעיניים כשאנחנו עוברים מולו, הוא לא מפסיק להתנצל בפניי על כך שניסה להוריד אותי מלהציל את יקיר,וריקי המנהלת לא מפסיקה להודות.
יקיר לא אומר יותר שהוא מאוהב בי,או מתאהב. הוא כבר לא בורח בכל פעם שאני מתקרבת לחברים שלו,הוא מסתכל לי בעיניים ומחייך ולא אכפת לו מה יחשבו.
הוא שותק כשאנחנו מסתכלים אחד לשני בעיניים,ואז קם ואומר שהוא צריך סיגריה,גורם לי לנשום לרווחה לכמה דקות.
אני אשקר אם אני אגיד שלא דופק לי הלב כשהוא מעז לחבק אותי לכמה דקות,ואני עוד יותר אשקר אם אומר שאני לא מתחילה להרגיש רגשות חזקים יותר אליו.
אבל אני מניחה חומות כי אני מדריכה שלו,וזה לא הזמן המתאים להתאהב בחניך שלי.

״את בטוחה שאת רוצה שאני אבקר בבית שלך?״הוא שואל כשאנחנו כבר יורדים מהאוטובוס.
״יקיר אנחנו עוד שניה בבית שלי,זה לא הזמן להתחרט״אני מחייכת.
״אני חושב שאת זו שאמורה להתחרט יותר ממני״הוא אומר ״טוב עצרי,בואי רגע תני לעשן סיגריה לא יהיה לי נעים לעשן אצלכם״.
״אמא שלי מעשנת בעצמה״אני מחייכת ״היא כנראה גם תציע לך סיגריה״.
״אני כנראה ארצה שהיא תהיה חמתי״הוא פולט ואנחנו שותקים ויקיר מביט בי בעיניים ואז בורח עם עיניו ומתרכז בסיגריה שלו.
אנחנו יושבים על הספספל בתחנה המרכזית,אמא שלי אומרת שהיא יוצאת בעוד כמה דקות לאסוף אותנו.
ואז אני שומעת צפירה ורואה מכונית מוכרת מולי,
״יונתן?״אני לוחשת לעצמי והוא מחייך ומנופף אליי.
״מה קורה?צריכה טרמפ?״אני מביטה ביקיר שמכווץ את עיניו לכיוון יונתן.
״האמת שאמא שלי אמורה לבוא לקחת אותנו״אני אומרת ומעבירה מבט על יקיר.
״אז תבטלי,חבל על הדלק שלה״הוא מתעקש כי הוא יונתן,והוא ג׳לטלמן אמיתי.
אנחנו נכנסים למכונית למרות שאני רואה את הבעת הפנים של יקיר שלא מחבבת במיוחד את הרעיון.
״מי הבחור?״יונתן מביט מבעד למראה ביקיר שיושב מאחור ושקוע במסך האייפון שלו.
״הממ...זה יקיר,הוא חניך שלי בפנימיה. אני מארחת אותו לשבועות״אני אומרת ומאדימה בלחיי שיקיר מרים את ראשו.
״אהלן גבר״יונתן מסנן ומתחיל ליסוע,הוא לא מביט בי כל הנסיעה ורק מאותת ימינה שמאלה בדרך לבית שלי.
זה לא אופייני ליונתן לשתוק במשך נסיעה שלמה אחרי שלא התראנו בערך חודשיים,אז אני יודעת שהוא חושב עכשיו ומריץ סרטים עלי ועל יקיר.
ויקיר מרעיד את הרגל הימנית שלו באופן בלתי נפסק,וזה מסביר על עצבנות שלו.
אני פשוט שותקת ונועצת את מבטי על החלון רק כדי לא להביט בשניהם,זה פשוט בלתי נסבל.
יקיר מזנק במהירות מהמכונית שיונתן עוצר מבלי לסנן אפילו תודה,ומדליק את הסיגריה שלו,ויונתן מבקש ממני לחכות.
״מי זה תמר?״הוא אומר ומניח את ידו שהיתה על ההגה על הברך שלו.
״אמרתי לך,חניך שלי.אין לו בדיוק משפחה נורמלית להתארח בה״אני אומרת.
״את מדהימה,את באמת הדבר הכי טהור שאני מכיר.״הוא אומר ומוריד את עיניו.
״הכל בסדר יוני?אתה קצת מוזר...״אני אומרת.
הוא מכחכח בגרונו ומשחק עם מחזיק המפתחות שמשתלשל על ברכו.
״כן סתם,הייתה איזה ביקורת קשה,על פעילות מבצעית שערכנו אני והמפקד פלוגה שלי.
מהרגעים שבאלי לבעוט בהכל״הוא אומר ואני מבינה למה הוא היה מהורהר בנסיעה.
״יונתן,גלגלים בדרך לא יגרמו לך לאבד שליטה״אמרתי לוכדת את מבטו,
״אני בטוחה שעוד תהיה לך היסטוריה ארוכה בצבא,אתה פשוט נולדת לזה.״אני אומרת.
הוא שותק ומחייך חצי חיוך,
״אני לא מבין למה עשיתי את זה״הוא אומר.
״למה עשית מה?״אני שואלת.
הוא מניח את כף ידו על לחיי ומלטף באגודלו את שפתיי.
״למה נפרדתי ממך,אני יודע שאני פשוט ארצה למות שאני אגלה שמישהו אחר זכה בך״הוא מסנן ואני שעיניי זזות לכיוון יקיר,מזהות את הרגל הרועדת עוד יותר שלו,ואת שאיפות העשן הארוכות.
״יונתן,זה לא הזמן המתאים״אני אומרת ומרגישה את לחיי בוערות,
״תודה על הטרמפ״.
אני משחררת את החגורה ורואה אותו מחזיר את ידו להגה.
״החניך הזה״הוא אומר לי כשאני באה לפתוח את דלת הרכב,
״יש בינכם משהו?״.
״יונתן,חג שמח״אני מסננת ומרגישה את החום שמתפשט בכל גופי.