Hades - מתורגם

1

הלילה זה הלילה.

הירח הרע. Malam lunam.

הלילה שבו האלים מגיעים לכדור הארץ ולוקחים נפש טהורה לעצמם. כולם מלבד האדס.

זאת הפעם הראשונה שהוא מגיע ויש שמועות שהוא יבחר נפש אשר חטאה כמו שלו. לכן כל הבנות בעיירה הקטנה שלנו צריכות להתלבש הכי טוב שיש ולהיות נוכחות בכיכר העיר בשביל הבחירה.

לא יכולתי לסבול את המחשבה של להיבחר על ידי האלים, ובמיוחד על ידי האדס.

אני מנערת את עצמי מהמחשבות האלו, לוקחת את התיק שלי והולכת אל עבר ביתה של חברתי במשך הרחוב.

אני אפילו לא דופקת בדלת וישר הולכת לחדר שלה.

"את בסדר, קיי?" שאלתי.

"כן."

היא מוציאה החוצה את השמלה הכהה והירוקה שלה שמנוגדת לעורה החיוור. השמלה ארוכת שרוולים ועם מחשוף בגב, לא משהו שאני הייתי לובשת.

השמלה שלי פשוטה. היא שחורה, חסרת שרוולים ומחשוף בצורת לב, ועם קמע אדום כדי לשפר את המראה שלי.

ברגע שאנחנו לבושות אני מסלסת את שיערי, מצמידה לצד ואת השיער של קיי מסלסלת לקוקו נמוך ומשאירה אותה עם פנים מהממות וחשופות כדי שכולם יראו.

אני שמה על עצמי שכבה של אודם אדום וכהה, ולקיי נותנת צבע עדין כדי שלא יתנגש עם שום דבר אחר.

"אנג׳ל, את מחוללת ניסים!" היא קוראת ומדגמנת עם גופה לאורך המראה.

אני מטלטלת את ראשי.

"זה כלום. אנחנו צריכות ללכת עכשיו ולגמור עם הדבר הזה." אני מייעצת.

"ממהרת להיבחר?" היא מקניטה.

"הו, ממש לא!" אני מתעקשת. "אני התפללתי לכל אל ששמע אותי שלא אבחר."

קיי צוחקת צחוק יפהפה כמו פעמונים.

"טוב אני הייתי רוצה בחור כמו האדס." היא אומרת בחלומיות.

"הוא בהחלט לא מי שאני חושקת בו. אני מרחמת על הנערה שהוא יקח."

"אז את יכולה לרחם עלי כמה שאת רוצה." קיי מקניטה.

"מה שיהיה. שנלך?" אני שואלת והיא מהנהנת לפני שאנחנו מתחילות ללכת בזריזות.

עשרות בנות משוטטות בדרכים מאחר שאנחנו לא נוסעות בלילה הזה. אבל לבנות מראות שונים. חלק מהממות וחלק בטוח לא יבחרו. מה שמפתיע אותי הכי אלה הבנות שבוכות.

הייתי בוכה גם אבל למען האמת נשאר לי קצת כבוד.

אני עדיין מביטה מסביבי כשאני מתנגשת בגבה של קיי.

"הם כאן אז תפסיקי לשחק." היא לוחשת לעברי.

אני מתחבאת מאחורי גבה מתפללת לחסינות.

האלים מגיעים ונערה אחר נערה נלקחות צורחות ומתחננות, וכמה מחייכות.

נשארו רק כמה בנות כולל אני וקיי כשמגיע מישהו שכולנו מזהות.

האדס.

כמעט אפשר לשמוע את כולם מפסיקים לנשום כשהוא נכנס.

אני מציצה מסביב לקיי כדי לראות אותו שואף את האוויר בשביל הנשמה המושלמת לפני שהעיניים שלו נעצרות על קיי. הפנים שלו מתקדרות והוא הולך בסערה אל עבר קיי לפני שהוא עוצר סנטימטר ממנה.

"זוזי." הוא מצווה ואני מושכת קצת בשמלתה מתחננת שלא תציית.

וכך היא עושה.

"למה? אין כאן אף אחד." היא שואלת.

"תשקרי שוב ואני אכרות את לשונך מהגרון שלך." הוא נוהם.

היא זזה הצידה בהיסוס ואני עומדת ישר כדי להיראות בטוחה וחסרת פחד.

הוא הולך מסביבי וכשהוא מאחורי הוא כובל בגסות זוג אזיקים על הפרקים שלי ואני מאבדת את זה.

"חכה, חכה! בבקשה!" אני צועקת ומנסה להשתחרר מאחיזתו.

הוא מהדק את אחיזתו בי, נשען קדימה ולוחש אל תוך אוזני.

"אם לא תבואי בצורה נחמדה ורגועה אני אדאג לכך שהחברה שלך תהיה תוספת יפהפייה לתאי העינויים שלי. זה מובן?" הוא מאיים ואני מהנהנת בחוזקה.

"עכשיו בואי נלך."

הוא מתחיל לגרור אותי משם ואני רואה את קיי מקמטת את מצחה בחוסר אונים בזמן שכל שאר הבנות נאנחות בהקלה שלא נבחרו השנה.

הוא גורר אותי אל מכונית כהה והנהג מאיץ לקראת האבדון שלי.

אני מסתכלת מחוץ לחלון לא טורחת להכיר את המפלצת שלצידי. אני מרגישה את את האצבע שלו מטיילת מטה אל הלחי שלי והצוואר.

אני זזה ממנו במהירות.

"אל תגע בי!" אמרתי בגועל.

הוא זז בחזרה לפני שידו הכבדה מושכת אותי לחיקו.

"איך את אוהבת את זה?" הוא מתגרה ואני נותרת שקטה.

"מה השם שלך?" הוא שואל.

אני לא עונה.

הוא תופס בסנטרי ובגסות גורם לי להסתכל עליו.

"מה השם שלך?" הוא מסנן.

"אנג׳ל, חתיכת חרא שכמותך."

הוא מתחיל לדבר אבל הנהג פותח את הדלת מפריע לו, ואני קופצת הישר מחוץ לחיקו.

הוא תופס את ידי ולוקח אותי דרך הכניסה של טירה שחורה שכנראה מגיעה עד לשמיים הכהים.

יש לה יופי וינטאג׳י וכהה.

הטירה עמדה מעלינו כמו סיוט עם הנוכחות המפחידה שלה.

אני מביטה מטה אל רגליי בזמן שאנחנו הולכים עד שאנחנו עוצרים מול דלת. הוא פותח אותה ואני מביטה במה שמתגלה מולי.

במרכז החדר ישנה מיטה גדולה והרצפה נראית רכה עם פרווה מלאכותית, והארון מלא בבגדים.

"טוב אז אני פשוט אשאיר אותך לבדך. לילה טוב." הוא אומר, מעלים את האזיקים ומשאיר אותי להתרגל לסביבה החדשה שלי.

כשהדלת משמיעה את צליל הסגירה אני נופלת על ברכיי ומשחררת את פרץ הדמעות שהחזקתי עד עכשיו.