"אתה משקר. אדריאן, אני ראיתי אותו מת!"
הוא מניד בראשו ומתקרב.
"איפה את חושבת שהייתי בזמן קרב החתולים הקטן שלכם?" הוא שואל.
"אני הייתי שם בזמן שהם נלחמו."
"ואז מה קרה?"
"לזאוס מעולם לא היה צ׳אנס נגד האדס והוא דיבר הרבה שטויות כשכל מה שהוא רק רצה היה את. לחימה מעולם לא הייתה הרעיון המרכזי." הוא מתחיל.
"אז, בזמן שהם היו בחוץ זאוס עשה עסקה שהוא ידע שהאדס לא יוכל לסרב לה. הוא אמר לו שכל המקום מוקף, מה שהיה נכון. זאוס אמר שהוא יהרוג את כולם אלא אם כן האדס יסכים לתנאים שלו."
"מ-מה היו התנאים?"
"שהם יבצעו מוות מזוייף מולך כדי שאת תוכלי להיות של זאוס אחת ולתמיד."
"איפה האדס?" אני שואלת.
"הוא בתאים של זאוס."
"במשך כמה זמן ידעת את כל זה?"
"מאז אתמול ולפני שתכעסי, הייתי צריך לחכות עד שתהיי לבד כדי לספר לך." הוא מודה.
"ה-הוא פצוע?"
"אני לא יודע."
"אז בוא נבדוק."
אדריאן משחרר אותי מהאזיקים בנקישת אצבעות.
אני מחליקה החוצה מהמיטה ואנחנו הולכים אל המסדרון.
"אתה יודע איפה התאים?"
הוא מהנהן ואנחנו יורדים במדרגות.
אני עוקבת כשאנחנו פונים אל כוננית הספרים הכי קיטשית והוא מושך בספר אדום שפותח את הדלתות.
בפנים יש קירות אבן וכמה מנורות על התקרה.
אני נכנסת פנימה ופונה ימינה אל שורה של תאים.
כולם ריקים חוץ מהאחרון שמולו עומד זאוס ומדבר אל האדס.
אדריאן ואני מתחבאים בשקע בקיר ומצותתים להם.
"אתה יודע, אני חושב שהיא באמת מחבבת אותי." הוא מחייך.
"אני מתכוון, זאת לא העובדה שעשינו אהבה אתמול בלילה והיא נתנה לי נשיקה מתוקה הבוקר. זאת העובדה שהיא לא שאלה אפילו פעם אחת עליך, ממזר פתטי שכמוך." השקרים שלו יוצאים הישר מפיו.
אני שומעת כיחכוך שרשראות בעוד האדס נאבק בהן.
זאוס פשוט צוחק.
"יש לי גברת יפהפייה לחזור אליה אז אני פשוט אשאיר אותך במנוחה."
הוא אומר והולך ממש מולנו ללא הידיעה על נוכחותינו.
ברגע שהוא עוזב אנחנו ממהרים לתא ורואים את האדס במצב מזעזע.
אני קוראת בשמו והוא מסתכל עלי.
קודם באי אמונה, הלם, ואז בכעס.
"מה, סיימת עם נער הצעצוע שלך?" הוא נוהם.
"קודם כל, אני הולכת להעמיד פנים שלא אמרת את זה בעוד אני פה מצילה לך את התחת. שנית, אתה באמת הולך להאמין לכל מה ששק החרא הזה אומר?"
הוא לא אומר כלום ומוריד את ראשו במעט בושה.
אני מבחינה במנעול התא.
"אתה יכול להשתחרר מהשרשאות?" אני שואלת.
הוא מביט בי ומנער אותם ממנו כאילו כלום.
"למה לא עשית את זה מוקדם יותר?"
"הוא היה הורג אותך." הוא אומר.
אני מסתכלת מסביב ולא מוצאת דבר שיפרוץ את המנעול.
אני בועטת בתא עד שבסופו של דבר חתיכת מתכת נופלת.
אני מרימה את החתיכה ופורצת את המנעול בקלות.
"ועכשיו בואו נלך."
אנחנו מחליטים לרוץ כיוון שזאוס כנראה הבחין בהיעלמות שלי עד עכשיו.
אנחנו מגיעים לדלת אבל הבריחה שלנו נקטעת על ידי האחד והיחיד.
"באמת אנג׳ל, אחרי כל מה שעברנו?" הוא משרבב שפתיים.
"אני שונאת אותך." אני יורקת.
"נו פאקינג טוב."
הוא נוקש באצבעותיו וקבוצה אדירה של חיילים מגיעה לכיוונינו.
אבל לפני שהם יכולים לעשות דבר אתנה מופיעה מאחורי זאוס. הוא מסתובב ומנסה לתפוס אותה אך ללא הצלחה.
בדיוק כשאתנה חשבה שהמזל נח לטובתה, זאוס תופס בפרק ידה ולוחץ, גורם לפגיון ליפול מידה.
"אתנה, את אמנם טובה אבל לעולם לא תהיי טובה כמוני. לאור העובדה שעכשיו בגדת בי, דם מדמך, אין לי ברירה אלא להרוג אותך."
"אתה בגדת בי קודם!" היא בוכה.
"זה היה לטובתך בלבד. זה הגיע לבן האנוש הקטנוני ההוא." הוא לוחץ עוד יותר חזק בידה וגורם לה ליבב בקול.
אחרי שהחלטתי שראיתי מספיק, אני תופסת את הפגיון בחשאיות בידי הרועדות.
"ת-תן לה ללכת." אני מגמגמת.
זאוס משליך את אתנה הצידה כאילו הייתה זבל.
"מה את הולכת לעשות, להרוג אותי?" זאוס מחייך בערמומיות וצועד קדימה.
"אני א-אעשה את זה אם לא תניח לנו ותלך."
"ובכן, אני לא הולך לעשות את זה."
"אז אתה לא מותיר לי שום ברירה."
בפעם הראשונה, העיניים של זאוס נוצצות בכחול והוא גדל בכמה מימדים.
"אני ניסיתי לשחק נחמד אבל אני מניח שלעולם לא תעשי את מה שאומרים לך לעשות." הוא נובח.
"ומאחר שאף אחד לא יכול לעשות מה שמצווים עליו זה הזמן של המאסטרית להראות לך למה אני מסוגלת."
זאוס ממהר קדימה כל כך מהר שאני לא שמה לב אבל לשבריר שנייה הצלחתי. אני מצליחה לדחוף את ידיי קדימה עם הפגיון וכל הגוף שלי נהדף לאחור ברגע שהפגיון ננעץ הישר לתוך חזהו.
YOU ARE READING
Hades - מתורגם
Fantasyהוא מביט בך כשאת ישנה, הוא יודע מתי את ערה. הוא יודע אם היית ילדה מאוד רעה, אז למען עולמך, תהיי טובה. ספר I **כל הזכויות שמורות לכותבת הסיפור killingmesoftly ** *מכיל מילים גסות. לא הרבה, אבל רק לאזהרה כללית.
