אני מתעוררת מדחיפה של נערה צעירה.
"מיס, זאוס מוכן בשבילך. הנה הבגדים שלך."
ואז היא עוזבת.
אני לוקחת חולצה לבנה ופשוטה, חצאית שחורה והולכת החוצה יחפה.
"זאוס?" אני קוראת.
"כאן." הוא לוחש מאחורי ואני צועקת בהפתעה.
"לא התכוונתי להפחיד אותך." הוא מודה.
"זה בסדר. שנלך?" אני שואלת והוא מוביל את הדרך.
"את רעבה?" הוא שואל.
אני מנידה בראשי.
אנחנו ממשיכים ללכת עד שאנחנו מגיעים לאולם ריקודים מלא בנשים וגברים משוחחים.
זאוס עוצר על יד זוג, ומכחכך בגרונו.
"אנג׳ל אלה פוסידון והרה." הוא מציג.
פוסידון בתגובה משתחווה ומנשק את ידי בזמן שהוא מביט בעיניי עם זוג עיניים אפורות ומסתוריות.
הרה מביטה בזאוס במבט לא מובן לפני שהיא מחייכת לעברי ואנחנו ממשיכים ללכת.
אנחנו עוצרים ליד אישה יפהפייה.
"זוהי פרספונה אבל אנחנו קוראים לה פרי. פרי זוהי אנג׳ל, הנערה שהאדס לקח." אומר זאוס.
היא מסתכלת עלי כאילו אני סוג של לכלוך.
"למה הבאת אותה לכאן? היא כלום חוץ מזונה זמנית!" היא מסננת והולכת מאיתנו כסערה.
"אל תתייחסי אליה. היא עדיין לא התגברה על זה שהאדס לא רוצה אותה."
"מה הסיפור שלהם?" אני שואלת.
"זה לא קצר." הוא מזהיר.
"יש לי זמן."
"טוב אז בואי נלך למשרד שלי." הוא אומר ובעדינות מניח את ידו על גבי ומוביל אותי לשם.
הוא מתיישב ומציע לי לעשות כמוהו.
הוא מוציא מתוך ארון המסמכים תיקייה עבה, מושיט לי אותה ואני מתחילה לקרוא.
האדס ופרספונה
בשנת 1065, המלך של העולם התחתון טען את הנשמה של בת התמותה בשם פרספונה וגרר אותה לגיהנום ושמר עליה לצידו במשך עשורים רבים. במשך הזמן, פרספונה החלה להתאהב באל באופן בלתי נמנע בזמן שהוא אהב אותה כבר מההתחלה ורצה שתהיה למלכתו. האדס התמלא באושר כשסוף סוף קיבל את האהבה שלה חיכה כל כך הרבה זמן אבל זה עדיין לא נראה נכון. כדי לשכנע את המלך פרספונה ידעה שיש רק דבר אחד שעליה לעשות על מנת להפוך למלכה; לשאת תינוק ברחמה. אבל היא לא ידעה שהאדס יכול להרות רק את הנפש התאומה שלו מה שלא הייתה. אז מתי שהכריזה על ההיריון שלה היא הייתה מופתעת בידי הגילוי והודתה שניהלה רומן עם השד אדריאן. בהתקף של זעם האדס התנפל עליה להרוג את התינוק ואדריאן התחנן לרחמים מה שהוענק לו בתנאי שישאר נאמן להאדס כל עוד הוא חי. האדס סילק את פרספונה מהתחום שלו ואסר עליה להיכנס אליו לעולם.
אני מתנשפת.
"מה ההמשך של התיקייה?" אני שואלת מדפדפת עם האצבע בשאר הדפים.
"זה על האדס. את רוצה לשמור את זה?" הוא שואל.
אני מהנהנת.
"טוב מאוד אז. ארוחת ערב תהיה מוכנה בעוד רגע. האם תרצי להתכונן?"
אני מהנהנת בשנית.
"טוב. כשתסיימי חדר האוכל נמצא למטה במסדרון השני מימין." הוא אומר ומלווה אותי לחדרי.
"נתראה אז."
אני הולכת אל חדר השירותים ושוטפת את ידי ופניי.
מה אם הוא באמת ימצא אותי?
האם הוא יהיה אכזרי כמו שהיה עם פרספונה?
אני מנערת את ראשי.
תירגעי. את בטוחה.
אז למה אני מרגישה כאילו אני לא?
אני הולכת חזרה אל תוך חדר השינה והוא נראה חשוך יותר.
אולי האורות מעומעמים.
אני מתחילה לפתוח את הדלת כשאני שומעת בום חזק ושאגה מוכרת.
"אנג׳ל!"
הוא כאן!
אני טורקת את הדלת, נועלת אותה וזוחלת מתחת למיטה.
אני שומעת את האורחים צורחים וצעדים כבדים המסמנים את הריצה שלהם.
הכל שקט עד שאני שומעת מישהו שמנסה לפתוח את הדלת שלי.
השקט מכה שוב ואני מתחילה לבכות.
בום! בום! בום!
"תפתחי את הדלת." הוא מצווה ברוגע.
אני נשארת במקומי.
"בסדר." הוא הולך משם.
ואז הדלת מתפרקת ונופלת ארצה.
"אנג׳ל זה אני. את בסדר?" שואל זאוס בזהירות.
אני מתנשמת וזוחלת מהר החוצה. אני רצה אל תוך ידיו והראייה שלי מטושטשת מדמעות.
"הוא כאן! הוא הולך לתפוס אותי!" אני בוכה.
הוא מתחיל ללטף את גבי וידו יורדת באיטיות מטה ומשאירה אחריה שובל של ניצוצות פתאומיים.
ואז הוא לוחש בעדינות אל תוך אוזני.
"אני כבר תפסתי אותך."
YOU ARE READING
Hades - מתורגם
Fantasyהוא מביט בך כשאת ישנה, הוא יודע מתי את ערה. הוא יודע אם היית ילדה מאוד רעה, אז למען עולמך, תהיי טובה. ספר I **כל הזכויות שמורות לכותבת הסיפור killingmesoftly ** *מכיל מילים גסות. לא הרבה, אבל רק לאזהרה כללית.
