"מ-מה את עושה כאן?" הוא שואל.
אני מופתעת מהשאלה. הוא מתעורר מתרדמת אחרי חודש והשאלה הראשונה שלו היא למה אני כאן?
"למה אתה מתכוון? אני כאן והייתי כאן במשך שבועות מבקרת אותך."
"אז את מתכוונת להגיד לי שאת וקיי לא פעלתן ביחד כדי להרוג אותי?"
"ברור שלא!" אני כמעט צועקת.
הוא מתכווץ למשמע הטון שלי.
"אני רק תהיתי. הם הרגו את הכלבה?" הוא שואל ומתכוון לקיי.
הנדתי בראשי.
"ארטמיס אמרה שמוות יהיה יותר מידי טוב בשבילה אז שמעתי שהם שמו אותה בגיהנום יחד עם כל שאר הנשמות המעונות."
אני רואה עווית קטנה בפינת שפתו עם רמיזה לחיוך.
אחר כך אני קולטת מה קרה.
"אני צריכה לקרוא לרופא!" אני מתחילה.
"לא." האדס עוצר אותי.
"למה לא?" אני שואלת.
"איך את מתכוונת להסביר שהחלמתי בפתאומיות אחרי שדקרו אותי ללא פצעים או סימן?"
"הו."
"בואי פשוט נתגנב החוצה."
"רגע. איך אתה בכלל בחיים?"
"אין לי מושג. אבל ממש עזרת לי. אחרי ששמעתי אותך ידעתי שיש לי משהו לחיות בשבילו." הוא מודה.
"ועכשיו, יש משהו אחר שאני יכול ללבוש חוץ מהשמלה הלא מושכת הזאת?"
אני זורקת לו סט בגדים ששמרתי כאן למקרה שיתעורר; חולצת כפתורים ג׳ינס כחולה, מכנסיים שחורים ונעליים צבאיות.
ברגע שהוא לבוש אנחנו מתקדמים אל המדרגות ואני שמה לב מידי פעם להתכווצויות הכאב שלו.
אני מוציאה את הטלפון שלי ומתקשרת לארטמיס.
היא עונה מהר.
"היי, הכל בסדר?"
"כן, אני מקווה. את יכולה להגיע ולאסוף אותנו?" אני שואלת.
"אותנו?"
"כן! בבקשה תמהרי."
"אני כבר שם." היא מנתקת.
אני מסתובבת והיא לא שיקרה, היא באמת ממש שם.
אני אפילו לא שואלת ומיד מחליקה אל המושב האחורי יחד עם האדס.
"היי, אח. אתה נראה כמו זבל." היא מתגרה.
"חה חה, מאוד מצחיק. קחי אותנו הביתה, עכשיו." הוא נוהם.
"מה עם המצב רוח הרע? אנג׳ל לא נישקה את הפציעה הקטנה שלך?" היא צוחקת.
"ארטמיס." אני נוזפת.
YOU ARE READING
Hades - מתורגם
Fantasyהוא מביט בך כשאת ישנה, הוא יודע מתי את ערה. הוא יודע אם היית ילדה מאוד רעה, אז למען עולמך, תהיי טובה. ספר I **כל הזכויות שמורות לכותבת הסיפור killingmesoftly ** *מכיל מילים גסות. לא הרבה, אבל רק לאזהרה כללית.
