4 שנים לאחר מכן...
"דין וקאס! בואו לכאן מיד." אני צועקת ורודפת אחרי שני עושי הצרות.
לא, אני לא עד כדי כך משוגעת על הסדרה על טבעי. זה דין וקספר.
להיות האמא שלהם היה ברכה וקללה.
הם רק הפכו לבני שלוש ואני כבר מצפה לעוד אחד.
הם עכשיו רצים עירומים, כמו שהם עושים כל פעם כשמגיע זמן הנימנום.
אני סוף סוף תופסת אותם במקום המסתור הרגיל שלהם.
מתחת למיטה שלנו.
"בואו לכאן שניכם."
הם מצחקקים ומתגלגלים החוצה.
"סליחה, אמא." הם אומרים ביחד כמו תמיד.
"דין אמר לי לעשות!" קספר מתפרץ.
"בוגד." דין לוחש.
"זה בסדר, בואו נלך."
אני לוקחת אותם לחדר שלהם בנושא במיקי מאוס תינוק כחול.
אחרי שאני שמה להם טיטול, אני מלבישה אותם בחליפות גוף ומשכיבה אותם עם נשיקה על המצח.
קספר נרדם במהירות בזמן שדין תופס את פניי עם כפות ידיו השמנמנות.
"אני אוהב אותך, אמא." הוא משרבב את שפתיו ומנשק אותי על הלחי.
"אני אוהבת אותך, ותמיד אוהב אותך יותר."
אני מכבה את אור החדר שלהם משאירה אותם לבהות בכוכבים הזוהרים שעל התקרה.
אני משאירה את הדלת חצי פתוחה ועושה את דרכי למשרדו של האדס.
בפנים הוא עם משקפי הקריאה החמודים שלו, מרוכז בעבודתו.
"היי." אני קוראת ומתיישבת על רגליו.
"היי, תפסת אותם?" הוא שואל.
"אני תמיד תופסת. מה קורה?"
"זה מטורף. ארס עדיין חסר ולא השאיר שום רמז לעקבותיו. זה כאילו מאז שזאוס מת הוא פשוט נעלם." הוא נאנח.
"אני בטוחה שתמצא אותו." אני מתחילה לקום.
ארטמיס מתפרצת לחדר.
"היי, מה קו-"
"אין לנו זמן לפטפט!" היא קובעת.
"מה קרה?" אני שואלת בסקרנות.
"זה ארס, הוא כאן!" היא מחייכת.
אנחנו ממהרים אל הכניסה כדי לראות אותו והוא נראה זוועה.
"א-ארס אתה בסדר?" אני שואלת.
הוא מרים את מבטו אליי עם דמעות.
"אני מצטער על זה שלא הייתי כאן במשך כל כך הרבה זמן אבל זה היה זמן קשה. אני פשוט לא יכול להיות לבד יותר. כל מה שאני יכול לחשוב עליו זה הוא."
האדס מתחיל לדבר אבל נקטע.
"אני מבין למה עשיתם את זה, תאמינו לי אני מבין אבל זה לא סתם משהו שמתגברים עליו בשבוע. אתם המשפחה הקרובה ביותר שיש לי ואני לא רוצה לאבד אתכם." הוא מסיים.
"אתה יכול להישאר כאן." אני מציעה.
"באמת?" הוא מרים את מבטו.
"כן, אתה משפחה ואנחנו לעולם לא נשאיר אותך לסבול לבד. אני יודעת איך זה לאבד אדם קרוב וזה קשה. אתה כנראה מרגיש אשם, כאילו יכולת לעשות משהו אבל זאת לא אשמתך. זאוס איבד את דרכו ואתה לא צריך לאבד את שלך."
הוא מחייך ומתקדם אליי, מרים אותי לחיבוק.
"תודה, ילדונת." הוא אומר.
"אז, מי רוצה קצת נטפליקס?"
YOU ARE READING
Hades - מתורגם
Fantasyהוא מביט בך כשאת ישנה, הוא יודע מתי את ערה. הוא יודע אם היית ילדה מאוד רעה, אז למען עולמך, תהיי טובה. ספר I **כל הזכויות שמורות לכותבת הסיפור killingmesoftly ** *מכיל מילים גסות. לא הרבה, אבל רק לאזהרה כללית.
