סיפור ערסים- לראשונה בחיי

פרק 3-

עוד פרק!! יאיי. *מטרה-6* גוו!!

~~~~

נכנסתי לכיתה רואה את כל התלמידים מתחילים לארוז את ציודם. ניגשתי לבת-חן במבט שואל. "נגמר השיעור" היא אמרה. "כל כך מהר?" שאלתי. "את אומרת את זה כי לא שמעת את כל החפירות של המרצה" היא אמרה ואני גלגלתי את עיניי. "באה לקפיטריה?" בת-חן שאלה אותי. "כן" אמרתי ושתינו יצאנו לקפיטריה. לקחתי צ'יפס וקולה בעוד בת-חן לקחה את אחד מהכריכים. התמקמנו באחד השולחנות והתחלנו לאכול.

"בו!"קפצתי מבהלה והקולה נשפכה עלי. הסתובבתי לראות מי זה וזה היה עומר וכל החבורה שלו."דפוק! מה ניראלך שאתה עושה?!" התעצבנתי עליו בעוד הוא והחבורה שלהערסים שלו צוחקים עלי. הסתובבתי חזרה מחכה לקבל תמיכה מחברתי אך גם היא בעצמהצחקה. "בת-חן!" התחרפנתי. "אתה חייב לי קולה!" צעקתי עליו."אני לא חייב לך כלום. שיחקתי קצת זה הכל" אמר באדישות. "אני נראתלך כמו משחק?" שאלתי אותו. "לא סתם משחק, משחק מהנה מאוד" ענה. טיפתרצינות אין לבן אדם הזה. "סתום את הפה חמור" צעקתי והסתובבתי בחזרהלאכול את מה שנשאר לי מהצ'יפס. "מה אני אמורה לעשות עכשיו כולי קולה!" התלוננתי."תירגעי, יש לי חולצה ספייר בתיק" בת-חן אמרה מגחכת מעט וגונבת לימהצ'יפס. "יש לך מזל שאני צריכה את החולצה שלך אחרת הייתי רוצחת אותךעכשיו" סיננתי ולקחתי את הצ'יפס האחרון.

קמנו מהשולחן הולכות לשירותים של הבנות. נכנסתי לאחד מהתאים מחליפה חולצה ויוצאת לראות את בת-חן מקשקשת עם אביב. חמודים. נכנסתי להם באמצע שאביב סיפר בדיחה לבת-חן והיא צחקה כמו משוגעת. "שלום לכם" אמרתי. "הגעת בזמן, בדיוק אביב סיפר לי בדיחה. ספר לה גם" אמרה ואני גלגלתי עיניים. "הו בטח. למה נרקומן לא הולך לבית ספר?" אביב שאל אותי. באמאשלך? "למה?" שאלתי בעודי עושה פרצוף חושב מוגזם. "כי יש לו את כל החומר בבית!" השלים את הבדיחה הלא מצחיקה בעליל. בת-חן התחילה לצחוק שוב. "תנשמי ילדה זה בכלל לא מצחיק" אמרתי לה. "את לא מבינה בהומור" אמרה. "זה לא הומור! זה טמטום של אביב!! מה אני יעשה שאני התרגלתי אליו כבר" זה מה שקורה כשאביב נמצא אצלי בבית כמעט 24/7 בגלל אח שלי. "טוב מה שתגידי" בת-חן אמרה והלכנו לכיתה משאירות את אביב עם עצמו.

שיעור מדעים. סבל במילה אחת. "שלום לכולם מיד נתחיל בשיעור קחו לכם חמש דקות להתארגן ולהוציא ציוד" המורה אמרה ונכנסה לחדר מדעים אחר. "אלינוי" בת-חן קראה לי. "מה?" שאלתי. "עשית שיעורים?" שאלה בחשש. "כן" כרגיל. "יש מצב את נותנת לי דקה להעתיק?" "בטח קחי רק תעשי את זה מהר לא מתאים לי ריתוק היום" אמרתי לה והיא קרצה לי ולקחה מידי את המחברת.

השיעור התחיל. בת-חן העתיקה את השיעורים בהצלחה. ודפיקה נשמעה בדלת. מחרפן אותי שהמורה לא מתייחסת לדפיקות בדלת. כאילו דופקים בדלת לא מעניין אותך לדעת מי זה?? "המורה דופקים בדלת" ילד אחד אמר לה. "כן" היא הרימה את קולה מחכה שהדלת תיפתח. הדלת נפתחה ועומר עמד בפתחה (?) "כן עומר" פנתה אליו. "באתי להתארח אצלכם היום" הוא הודיע ונכנס לכיתה מבלי לחכות לאישור המורה. פערתי את פי בהפתעה. "אתה בכלל לא בכיתה י''א!" אמרה לו אך זה ממש לא הפריע לו להמשיך להתהלך בכיתה. הוא זרק לי מבט מגחך והתיישב באחד מהמקומות הפנויים. הפעם זה היה מקום ליד ליטל. הכלבה של השכבה. (אין לי שום דבר רע נגד השם הזה פשוט הייתי חייבת שם. סה''כ הכל שם יפה! אל תיקחו ללב בבקשה- הערת כותבת).

יום הלימודים נגמר וחיכיתי לאלרוי שיצא מהמחששה ואקח אותי הביתה. "תודה באמת שנזכרת לבוא" מלמלתי לעברו. "בבקשה" ענה. נכנסנו למכונית שלו כאשר אני חוגרת ומחכה שהוא יתחיל לנסוע. "תגידי דיברת היום עם עומר?" הוא שאל בחשד. "כן, למה?" שאלתי אותו לא מבינה. "אל תדברי איתו יותר בחיים!" אמר מנסה להשתלט על עצביו. "אתה ממש אבל ממש לא הולך להגיד לי עם מי לדבר" אמרתי לו. חוצפן. "בדרך כלל לא. הפעם כן." ענה קובע. "אתה ממש חי בסרט" אמרתי לו. "אל תתקרבי אליו אלינוי. הוא מחוץ לתחום שלך ואני לא מעוניין לשמוע את מה שיש לך להגיד על זה" אלרוי אמר לי וחיכה שאצא מהמכונית כי כבר הגענו הביתה. תכלס עומר באמת חמור למה כל כך חשוב לי לדבר איתו? בדיוק! לא חשוב לי לדבר איתו ובגלל זה אני ממש לא הולכת לדבר איתו. זה לא שדיברנו עד היום..

~~~~

זה היה הפרק להיום! לא לשכוח להצביע ולהגיב לי את דעתכן!

*מי שלא קוראת את הסיפור השני שלי מוזמנת לקרוא הוא נמצא בפרופיל לי ׁ (GET OUT OF MY MINDׁׁׂׂׂ) *

מה אתן חושבות על עומר?