סיפור ערסים- לראשונה בחיי

פרק 16-

אני מצטערת על קצב העלת הפרקים, הייתי בחול ולא היה לי פרקים לעלות לכם. מקווה שתסלחו וקריאה מהנה💗

~~~~

"אחות יקרה, קומי!" שמעתי את קולו של אלרוי בעמעום. "קומי כבר, סעמק" מלמל בעצבים. "אני קמה" אמרתי אך המילים שלי היו חסרות משמעות.

"למה את לא קמה?, הכל בסדר אלינוי?" שאל באי הבנה וחוסר סבלנות בו זמנית. "הכל מצוין אני יכולה להישאר היום בבית?" שאלתי אותו בעייפות. "לא, את צריכה ללמוד!" סירב במהירות. "נו בבקשה אלרוי! אני חייבת קצת לנוח.." מלמלתי בשקט.

אתמול לא הצלחתי להירדם כל הלילה, המחשבות על כל מה שעומר עושה עם ליטל הרגו אותי, הרגשתי לא רצויה, לא נאהבת. שנאתי להרגיש ככה. עומר מבחיל אותי ובו זמנית מעניין אותי להכיר אותו יותר, אני שונאת את ההתנהגות החרא הזאת שלו. פעם אחת הוא טוב אלי ופעם אחרת סטוץ חשוב לו יותר מהכל.

"את תפסידי חומר חשוב.." אמר בהתלבטות כאשר הוא מגרד במצחו. "בבקשה אלרוי, אני חייבת הפסקה קצרה" התחננתי. לא רציתי לפגוש במבטו של עומר. הוא מגעיל אותי.

"בסדר, אבל את משלימה אחרי זה את כל החומר!" אמר בבירור. "בסדר אני מבטיחה" ניסיתי לגייס חיוך על פני והצלחתי. זה היה מפתיע.

נשארתי בבית, אלרוי הלך ואני לבד. אני חושבת שמגיע לי קצת להתפנק אחרי כל מה שעומר עשה לי, לא ככה?

צלצול טלפון נשמע. מי מפריע לי?

עומר...

לא, לא אני ממש לא הולכת לענות לו. הוא חוצפן וזה הספיק לי!

ניתקתי לו והלכתי והוצאתי מארוני את הבגדים הנוחים שלי.
לבסוף נכנסתי למקלחת עטופה בחלוק. האמבטיה שמילאתי לפני כמה דקות הספיקה להתמלא במים חמים והאדים שיצאו ממנה רק העניקו לי חשק גדול יותר להיכנס לתוכה ולא לצאת אף פעם.

הפשלתי את החלוק הלבן מגופי והכנסתי את רגלי לאט ובזהירות לתוכה. לאחר כמה דקות כל גופי כבר היה בתוך האמבטיה וראשי הונח לאחור כאשר עיניי עצומות.

כבר הרגשתי יותר טוב.

לפתע שמעתי את הטלפון שלי מצלצל עוד פעם אך לא היה לי כוח לבדוק מי זה ולענות אז פשוט עזבתי אותו שימשיך לצלצל.

עברו כבר יותר מעשר דקות והטלפון המשיך לצלצל ללא הפסקה. ניסיתי להתעלם אך זה כבר עלה לי על העצבים אז פשוט יצאתי מהאמבטיה בזהירות, עטפתי את גופי בחלוק שוב ונכנסתי לחדרי מביטה בשם שמופיע על צג המסך ומגלגלת את עיניי. זה עומר, שוב.

המשכתי לסנן את שיחותיו ובינתיים מרחתי על גופי את קרם הגוף שלי ולבשתי את הפיג'מה הנוחה שלי. הבטתי על עצמי במראה מברישה את שיערי באיטיות, לא ממהרת לשום מקום. זאת רק אני עכשיו.

"למה את לא עונה לי?!" קולו של עומר נשמע מפתח חדרי ואני קפצתי בבהלה. "מה אתה עושה פה?" שאלתי המומה מהמצב. איך הוא נכנס בכלל?

"את לא ענית לי אז הגעתי.." מלמל כשהוא חושב על מעשיו. "תלך מפה" ביקשתי בטון דורש. זה הבית שלי, וזכותי המלאה לבקש ממנו לצאת ולא לחזור. וחוץ מזה, אם אלרוי יגיע הוא יהיה כל כך מסכן. 

"לא הולך מפה, למה את לא עונה לי לשיחות?" שאל בהתעקשות. "אתה לא הולך, אני לא מסבירה לך" אמרתי בהתגרות ויכולתי להבחין בוורידיו הבולטים. לעזאזל, למה הוא חייב להיות כל כך חתיך. 

אויש תסתמי ותמשיכי להיות כלבה אליו.

"קדימה אלינוי, למה את כל כך רעה אלי? חשבתי שאנחנו בסדר.." אמר. לא הוא לא רציני איתי, נכון??

"גם אני חשבתי.. עד שהזונה שלך הגיעה ושיבשה לך את השכל. באמת עומר? רגע של סקס על פני??!" לא יכולתי לשתוק יותר. אני לא מאמינה שאמרתי לו את זה הרגע. ואוו.

"לא ידעתי שאת כל כך קנאית" אמר בחיוך. "אני? קנאית?? אתה בכלל יודע מה אתה אומר?!" התעצבנתי, שוב..

"כן, את לא רואה?" הוא הביט בי מחייך. אופ הוא כל כך יפה שזה מחרפן פאק!

"עומר אנחנו ידידים ולא יותר מזה, למה לי לקנאות לך.." פלטתי ברגע של עצבים ומבטו התעקם מעט. "לא יודע, התגובה שלך לא מראה על הידידות שלנו כל כך" אמר ואני נשמתי עמוק. "בזה הרגע גם הרסת את כל קשר הידידות שלנו, פשוט צא לי מהבית ואל תחזור!" דחפתי אותו מחוץ לחדרי. לא שזה היה קל כן?

"בסדר, בסדר חולה. אני הלכתי. ביי" זה הרגיש כמו סכין בלב כשהוא ויתר ככה.
"אתה כל כך מטומטם! אפילו לא מחבק אותי או משהו. אופ אני שונאת אותך!" התעצבנתי בשל פליטת המחשבות שלי. מה לא בסדר איתי כשאני לידו?

"אז זה העניין.. את רוצה חיבוק? למה לא אמרת בהתחלה" הוא גילגל את עיניו ועטף אותי בזרועותיו החסונות מונע ממני כל אפשרות של התנגדות. אופ מה עובר עלי.

"אנחנו ידידים נכון?" לחש באוזני מעביר בי צמרמורת. לעזאזל איתו!

"אם אתה הולך לנפנף אותי בכל פעם שליטל תתקשר אז תשכח מזה" הבהרתי לו. זה מרגיש כל כך רע להיות לא רצויה. במיוחד מצד עומר.

"מבטיח לא לעשות את זה יותר, וחוץ מזה. לא קרה כלום עם ליטל" כשהוא אמר את זה הרגשת הקלה הייתה על ליבי. חיוך קטנטן בצבץ מבין שפתי. אני נשבעת שנראתי אחת הסתומות.