סיפור ערסים- לראשונה בחיי

פרק 5-

אני יודעת שיום שבת היום אבל אני חייבת לכן כבר מלפני כמה ימים.. *מטרה-8 הצבעות* גווו

~~~~

נקודת מבט אלינוי-

יום רגיל היום. אני ובת-חן יושבות לנו בכיף בקפטריה ואוכלות, כרגיל.. "אז בת-חן חשבתי שאנחנו מספרות הכל אחת לשנייה.." התחלתי לומר לה כאשר הבחנתי במבטים שאביב נוקב בה והיא רק מסמיקה מכל העניין. "ברור שאנחנו מספרות הכל!" אמרה מתעלמת ממנו לרגע. "אז למה את לא אומרת לי שאת דלוקה לאביב על התחת!" כמעט וצעקתי. "תשתקי, מה את סתומה?! הוא מטר מאיתנו!" נלחצה ואני התחלתי לצחוק ממבטה המבוהל. "אם היית אומרת לי הייתי יכולה לסדר משהו.." אמרתי לה והיא פקחה את עיניה. "באמת?" שאלה ואני הנהנתי בגאווה. סוף סוף יוצא מההתנחלות של אביב אצלי בבית משהו טוב. "את חושבת שהוא גם בקטע?" שאלה בלחישה מוגזמת. "הוא לא מפסיק להסתכל עלייך מה את עיוורת??" לחשתי לה בחזרה והיא המשיכה להסמיק. "היום את אצלי בשמונה בערב" קבעתי והיא הנהנה לא מבינה. 

צלצול חזרה לשיעור נשמע ופשוט רציתי לברוח!! אני ובת-חן קמנו והלכנו מהקפיטריה לכיוון הכיתה. "אז מה את מתכננת להיום בערב?" בת-חן שאלה לחוצה מעט. "תצטרכי לחכות" אמרתי והיא גלגלה את עיניה ונחרה בבוז. "לחכות למה?" שמעתי את הקול של עומר. "לא עניינך, דביל" ירקתי לכיוונו. מאז המקרה עם הקולה השנאה כלפיו פשוט מבעבעת. הוא אמר לי שאני משחק! אידיוט. "איך קראת לי??" שאל והתקרב אלי עם מבטו. "דביל, אני לא מאמינה שציפיתי מהמוח הקטן שלך לקלוט את זה" קטלתי אותו וחייכתי בניצחון. "דביל תקראי לאח המזדיין שלך" אמר ואני התחלתי להתעצבן.
"בואנה עד אח שלי חתיכת נמושה" התחלתי וויכוח. בת-חן ניסתה למשוך אותי משם אך אני התעקשתי. אני שותקת ושותקת עד שמתפוצץ לי הסעיף! ועכשיו הוא התפוצץ על עומר. "אני נמושה? שאני יזכיר לך מי ברחה ממני אחרי ששפכתי עליה קולה?" שאל בהתגרות ממשיך להתקרב אלי. "שאני יזכיר לך שאני לא פרייארית?" שאלתי גם והלכתי צעד אחד אחורה. "שאני יזכיר לך שאני גם לא?" המשיך והתקרב עוד. "אתה מחרפן!!" צעקתי וילדים כבר התחילו להתאסף סביבנו. "כזה אני" המשיך. "פשוט תשתוק" המשכתי. לא רציתי שכולם יסתכלו עלינו. "תשתקי את!" הרים את קולו. קולות 'אוו' נשמעו ברקע ואז הבנתי. אנחנו ממש קרובים. זאת אומרת יותר מידי קרובים. "תעוף לי מהחיים אידיוט!" רקעתי ברגלי. "טוסי לי מהעיניים טיפשה" החזיר על אותו גלגל. "למי קראת טי-" נקטעתי על ידי השפתיים של עומר?!! מה לעזאזל קורה פה?? למה זה מרגיש טוב? אני חייבת לעצור את הנשיקה אבל לעזאזל הוא מנשק טוב, יחסית לנשיקה ראשונה שלי.. לפתע נזכרתי במה שאלרוי אמר לי. אני חייבת להתרחק ממנו! אם אלרוי יגלה שאני התנשקתי עם עומר הוא יתעצבן ואני ממש לא רוצה להיות זאת שתעצבן אותו..

דחפתי את עומר ממני מסתכלת עליו בפוקר פייס ומתחפפת מהמקום. "את מוכנה להסביר לי מה קרה פה??" בת-חן שאלה בהתעניינות. "לא מדברים על זה. זה לא קרה מובן?!" שאלתי אותה. "כן, כן לחץ תירגעי" אמרה והמשכנו ללכת לכיוון הכיתה. "רק שאלה אחת.." התחילה לבקש ואני הפנתי את מבטי אליה. "איך הוא?" שאלה ואני הופתעתי. "גרוע" שיקרתי. "ועכשיו באמת" איך היא מכירה אותי טוב. לעזאזל! "הוא מנשק מושלם אבל אמרנו ששוכחים מזה נכון?!" הזכרתי לה והיא הנהנה באישור. 

הגענו לכיתה נכנסות באיחור. "סליחה על האיחור" אמרתי למורה ישר כשנכנסתי. "למה איחרתן?" אוח, אין לי עצבים עכשיו. "היה תור בברזיה" תירצתי במהירות שבת-חן הופתעה ממנה נורא, שמתי לב לזה לפי המבט שהביאה לי. "אוקיי, שבו במקומכן בפעם הבאה המזל לא יהיה לטובתכן" המורה הזהירה כמו שהיא תמיד אומרת אבל בנינו היא אחת הפרייריות איחרתי לה מיליינתאלפיים פעם ובכל פעם היא ויתרה לי. אז זה או שיש בי קסם, או שהיא עקומה. אני אלך על האפשרות השנייה. 

השיעור נגמר ואחריו גם היום המתיש הזה. איך אני הולכת להסתיר מאלרוי את הנשיקה הזו? 

~~~~

הפרק הזה יצא קצת יבש אבל אני מבטיחה שהכל יהיה יותר מעניין בהמשך!!

אם אתן רוצות עוד פרקים בתדירות גבוהה יותר אז תצביעו ותגיבו לי את דעתכן!! זה חינם לגמרי!! 

מה אתן חושבות שיקרה ברגע שאלרוי יגלה??