סיפור ערסים- לראשונה בחיי

פרק 30-

לפני הפרק רציתי להגיד כמה דברים. קודם כל תודה לכל הבנות, שהגיבו והזדהו איתי בפוסט הקודם. אני באמת מעריכה כל אחת ואחת. המילים שלכן פשוט מדהימות ולקחתי אותם לתשומת ליבי!

דבר שני אם יש שגיאות כתיב בפרק אני נורא מצטערת אבל אין לי כוח לעבור על כולו אז סליחה מראש!

וקריאה מהנה!

~~~~
"היום יום שישי, בוקר טובבבב" עומר ניסה להעיר אותי בחיוביות.

"בוקר אור" לחשתי והתחפרתי במיטה, לא היה לי כוח לקום ולהתחיל את היום.

"יש בית ספר היום, צריך להתארגן" עומר אמר ואני נאנחתי בעצבים. "אני רוצה להישאר פה"
"אבל מה תגידי לאלרוי?" עומר העלה נקודה למחשבה בראשי.

"צודק, אני אלך לבית ספר" אמרתי ועומר הנהן.

אחרי שסיימנו להתארגן אני ועומר יצאנו לכיוון המכונית שלו. במהלך הנסיעה לא הפסקתי לחשוב על אתמול, החבר הזה של עומר שראה אותי אותו מתנשקים.

מה אם הוא יגלה לאלרוי? אני לא רוצה שאלרוי יבין שיש לי חבר ועוד עומר ממישהו אחר. בטח לא מערס בשנקל.

"מה יש אלינוי" עומר קטע את מחשבותיי בשאלה.

"לא יודעת החבר הזה שלך מאתמול מלחיץ אותי" פלטתי את מחשבותיי.

"הוא עשה לך משהו?!" עיניו של עומר נפקחו בבהלה.

"לא הוא לא עושה לי כלום, תרגע.. זה פשוט שהוא ראה אותנו מתנשקים ואני לא סומכת עליו שהוא ישתוק למשך הרבה זמן" אמרתי לעומר.

"אל תדאגי, אני אשתיק אותו. הכל יהיה בסדר" עומר ניסה להרגיע אותי והניח את ידו על הירח שלי מעביר בי זרמים.

הגענו לבית הספר עומר הדביק לשפתיי נשיקה חטופה ויצאתי מהמכונית שלו במהירות הולכת לכיוון שער הכניסה של בית הספר.

כשנכנסתי לכיתתי ראיתי את בת-חן מביטה בי בחיוך שובב.

"מה קורה?" שאלתי מתעלמת מהמבט שלה.

"אצלי הכל מצויין איך אצלך?" היא שאלה ואני חייכתי בתמימות. "מדהים" עניתי והתחלנו לצחוק. מי משתמש במילה הזאת היום?

"איפה עומר?" בת-חן שאלה ואני ניקיתי את גרוני. "בכיתה שלו" אמרתי כמובן מאליו.

"איפה היית אתמול בלילה?" הוא שאלה ואני הבטתי בה באי הבנה. "את חוקרת אותי או מה?" התעצבנתי.

"אני לא חוקרת אותך על אביב אז את אל תחקרי אותי" אמרתי והיא קצקצה בלשונה.

"אני לא הולכת לישון אצל אביב" היא אמרה ועיניי נפתחו בבהלה.

"מאיפה את יודעת שישנתי אצלו?!" שאלתי בלחץ.

"אביב סיפר לי" ברגע שסיימנו את משפטה הרגשתי את ליבי קופא. "מה זאת אומרת?" שאלתי והמורה נכנסה לכיתה אך לא הפסקנו את השיחה בינינו.