סיפור ערסים- לראשונה בחיי

פרק 31-

~כעבור חודש~

"אלרוי אני יוצאת לבת-חן, אדבר איתך מאוחר יותר" הודעתי לאלרוי.

"את נשארת לישון אצלה?" הוא שאל ואני המהמתי לחיוב.

אני לא באמת הולכת לבת-חן, אני יותר נכון הולכת לעומר.

הקשר בינינו נורא התחזק בחודש האחרון, אנחנו הכל מהכל.
חברים הכי טובים, בני זוג, ידידים וכל הקשרים החזקים והכיפיים שאפשר להיות בהם.

בחודש הזה התאהבתי בעומר ברמות מטורפות, אני מעריכה אותו כל כך, ולמרות הקשיים והמשברים שאנחנו עוברים וכל העניין עם הסוד של הזוגיות שלנו, אנחנו עדיין מסתדרים.

בימים האחרונים התחלתי לחשוב על לחשוף את הקשר שלי ושל עומר בפני אלרוי, אני פשוט נורא מפחדת מהתגובה שלו.

אין לי מושג מה קרה בינו לבין עומר. אבל אם הוא לא מספר לי אז כנראה שזה לא ענייניי, ואם זה לא ענייני אז אני לא צריכה להתעסק בזה, משמע אלרוי לא צריך לקחת את הזוגיות שלי ושל עומר קשה כל כך.

יצאתי מהבית לכיוון הבית של עומר.
כשהגעתי נכנסתי לחדרו ועומר ישב שם בוכה.

"מה קרה?" שאלתי את עומר והתכסתי לידו בסמיכה.

עומר אף פעם לא בכה לידי ככה.

"אין לי כוח לדבר על זה עכשיו.." הוא ענה וקולו היה נשמע מיואש.

"חיבוק?" שאלתי אותו והוא הנהן וחיוך ביצבץ לו.

חיבקתי אותו חזק במשך דקות ארוכות, הוא לא שחרר וגם אני לא. אני אוהבת לחבק אותו.

"ראיתי סרט וזה הזכיר לי משהו" עומר אמר אחרי שיצאנו מהחיבוק.

"מה זה הזכיר לך?" שאלתי בסקרנות.

"היה לי פעם איזה ריב עם חבר. היינו חברים ממש טובים, יום אחד יצאנו למועדון עם החברה. כולם ידעו שאם אני מגיע גם הוא מגיע ואם הוא מגיע אז גם אני. היינו כמו אחים, אבל באותו יום,
הוא מצא איזה מישהי ורקד איתה, אם היית מסתכלת על המבט שלו היית חושבת שזאת סתם עוד אחת אבל כשאני הסתכלתי ראיתי איך הוא מתאהב, הם היו בקשר ממש טוב מאז אבל היא הגדירה לו שהיא רוצה רק סטוצים בלי רגשות, בלי קנאה, בלי מגע ליד אנשים..

הוא הסכים לזה מתוך הלהט להיות איתה אבל היא רק פגעה בו.

בלילה היא הייתה איתו וביום הוא היה רואה אותו יוצאת עם מישהו.

הוא רצה אותה כל כך והחליט לארגן מסיבה אצלי בבית בה הוא יספר לה על הרגשות שלו אליה.

המסיבה עברה סבבה ואם לומר את האמת היא הסכימה להיות איתו ולקחת את הקשר שלהם ברצינות אבל באחד הימים שיצאנו אני והיא חיכינו לו ולעוד כמה מהחברה, וכשהעא ראתה אותם מגיעים היא נצמדה אלי ומשכה אותי לנשיקה.