אנני גרין (פאנפיק על פרסי ג'קסון)

אני מגייסת שלושה חצויים

ניגשתי על מיטתה של שיילין, היא התעוררה לפני יומיים אך דון החליט שהיא חייבת לקבל לפחות שבוע של מנוחה, שיילין לא נראתה מרוצה מהחלטתו בהתחשב בעובדה שבמשך היום היא בהתתה בקירות ואו תקעה בהם את אחד מסכיני ההטלה שלה ותאמינן לי ביקרתי אותה הרבה פעמים וראיתי אותה עושה את זה.
"אנני נכון"? היא שאלה שהיתקרבתי למיטה, שמעתי סיפורים על חצויה רומאית ושמה ריינה, שלפני 15 שנה אם היית מקבל ממנה מבט הייתה מתפחלץ בו במקום, המבט של שיילין גרם לך רצון עז להיתלות על עץ מלא טרמיטים ועכבישים בזמן שנשרים אוכלים לך את הכבד.
בקיצור, עניתי כן עם הראש
"מה את רוצה"? היא שאלה
"אני יוצאת למסע חיפושים ו.. טוב חשבתי שיהיה נחמד עם תצטרפי" אמרתי לה בטוחה שהיא עומדת לחנוק אותי כל דקה,
"ואת תשחררי אותי מפה"? היא שאלה, אני הינהנתי עם הראש והיא קפצה משמחה, ואז התחרתה על שעשתה זו,
"ברור שאני באה" היא אמרה ירדה מהמיטה במהירות נעלה נעליים לבשה חולצהת מחנה על הגופייה הלבנה שלבשה והכניסה את עשרת סכיני ההטלה שלה לנדן, וכך יצאתי לבקש עזרה מהחצוייה השלישית למסע.
"אנני, חיפשתי אותך מאז שכירון קרא לך, מה הוא רצה ממך"? שאלה אטאל וקפצה לחבק אותי, אז המבט של שיילין התנגש בשלה והיא התרחקה בכמה צעדים וסימנה לי עם השפתיים משהו שתרגמתי ל'למה לעזעזל היא פה?!?!' "הלכתי לכירון בגלל הסיוט שחוויתי בתחילת השבוע, הוא אמר לי שאני צריכה ללכת לרייצ'ל"
"הלכת לרייצ'ל ולא סיפרת לי"? גערה עלי אטאל
"בקיצור" אמרתי בקול רעם "היא נתנה לי נבואה ואני צריכה לבחור שלושה חצויים שיצטרפו עליי, רוצה לבוא"? שאלתי היא קפצה וצהלה מרוב שמחה "ברור! טסתי לספר לאנ באיריס נט" היא רצה משם "כלומר אנבת'" היא צעקה מרחוק, אני התחלתי לצוח ושמתי לב ששיילין הבליחה חיוך,
"מי החצוי הרביעי"? היא שאלה, טוב האמת ששאלתי את עצמי את השאלה הזו, ראשית חשבתי שטום יצטרף עליני אך דון אסר את זה וטען שהכישוף של איו עומד להשפיע עליו עוד הרבה זמן ושהוא במצב בריאותי גרוע ובלה בלה בלה...
"אני מניחה שנצטרך לחכות למדורה כדי לדעת".
הלהבה של המדורה הייתה גבוה יותר משאי פעם זכרתי אותה, שרנו כולנו את השיר על הסבתא שלבשה שריון (ואני מודה לא רק לבני אפולו יש קול זוועה).
חוץ מבני אפרודיטה כולם בערך תקעו את הזיופיים של החיים שלהם, וכמובן שכירון ואני היינו חייבים להרוס את השמחה.
עברו עשר דקות עד שכל המחנה השתתק ועוד חמש דקות עד שהסביר כירון על מסע החיפושים, הוא הכריז עלי כמנהיגת המסע ועל אטאל ושיילין כחברית הקבוצה, "עדיין חסר לנו חצויי, יש מתנדבים"? שאל, ובום שקט, אף חצוי לא העז להגיד מילה חוץ מחצוי אחד
"אני מתנדב" הוא אמר, "לוק" אמרה שיילין, יכולתי להבחין בדמיון שבינהם ובברק המשותף לעיינהם, הם היו חצי אחים,כלומר לוק היה בן הרמס.
"שני חצויים מביתן הרמס"? צעק אחד מהחצויים "בנוסף לבת דמטר לפחות יש שם בת אתנה מסכנה" זה היה קווין, בן ארס השחצני ביותר בעולם.
"מר קווין אני זה שיחליט" צעק עליו כירון
"הוא צודק" "נכון" "אין סיכוי שהם יחזרו בחיים" החלו חצויים להתלחשש, שנאתי אנשים או ליתר דיוק חצויים שמעריכים אותי לפי האימה האלוהית שלי, שיילין נראתה כאילו היא עומדת להוציא עשן מה אוזניים אך אטאל ולוק שמרו על קור רוח.
"שקט" צעק כירון בקול כל כך חזק שגם אני אטאל שיילין ולוק השתתקנו (למרות שלא אמרנו מילה.. )
"כולם חזרו לביתנים שלכם ברגע זה, הרפיית הנקיון יסיירו מרגע זה וכל מי שיסתובב בחוץ יגלה שראשו יתנתק מגופו" הוא צעק, כולם החלו להתפזר במהירות רוטנים אל חברייהם ו יורק עם לבוז עלי ועל חברי.
"מסוכן לכם להישאר פה" הוא אמר ואז דיבר כאילו לעצמו, הוא הוציא ממקום לא ידוע אייפון 5s, טוב מסתבר שגם לקאנטורים יש טלפון נייד, הוא חיפש באנשי הקשר ריינה אווליה רמירס אריאנו וחייג.
"הם בסכנה פה, הם יכולים לבוא, לא לא אני ישלח. אה באמת טוב תודה" זה היה מה שהצלחתי להבין מה שיחה של כירון והנערה.
"אתם הולכים למחנה יופיטר"הוא הודיע
***************
אטאל ypaosr
שיילין oheyitsriver
השיר על הסבתא שלבשה שריון מוקדש לendermoonsavta