אנני גרין (פאנפיק על פרסי ג'קסון)

אטלנטה העיר המושלמת לסלואנג'לו ונשים יפות

התחלנו להתקדם אל אטלנטה, העיר שבה הסיכויים להחזקת הגיזה הם הגבוהים ביותר.                                      יותר מדיויק להגיד שאריון התקדם כשאנחנו קשורים עליו בעגלה, אני ושיילין ישבנו מקידמה בזמן שהיא חשבה בינה לבין עצמה ואני דיפדפתי במגדיר הצמחים שלי והדרך עברה יפה מאוד עד שאריון עצר במהרה, הייתי עפה אחורה אם לא החזקתי החזקה בעגלה, מולנו עמדו שני נערים האחד בלונדיני עם עיינים תכולות שלבש חולצת מחנה וג'ינס שהגיע לו עד הברך והשני חיוור כמו שלד עם שיער שחור פרוע שלבש חולצה שחורה עם ציור של גולגולת ואיך לא כמובן מכנס שחור תואם וגם עיניו היו שחורות, הוא נראה קודר אך כמובן שזיהיתי את השניים.

"ניקו וויל מה אתם עושים פה"? שאלה אטאל המופטעת, היא הכירה את ניקו הכי טוב מבינינו בזכות אנבת', למרות שהיו השניים בני עשרים ומשהו (וכמה מאות אם מחשיבים את הזמן שבו ניקו חיי במלון לוטוס) הם עדיין התגוררו במחנה למרות שבני אפרודיטה טענו שלוויל יש דירה ושהוא מת להעביר לשם את ניקו.      "באנו להזהיר אתכם, או יותר נכון להודיע" אמר וויל "בכל זמן שהגיזה לא במחנה מפלצות פולשות עליו והגבולות חלשים אך גרוע יותר, תאליה גרייס גוססת" הודיע ניקו בדרמטיות, הוא היה יכול להיות מבשר רעות בקלות לולא וויל בתור הצל שלו, "תהיה נחמד ניק" הוא ביקש "ניק, ברצינות"? שאל ניקו ועשה פרצוץ "זה היה או ניק או ניקו, אגב ידעת שניקו ביפנית זה ג'לטנמן"? שאל וויל והתחיל לזמזם שיר מוזר עם מילים לא מובנות בסגנון ניקו ניקו ני אך ניקו בעט לו ברגל וגרם לו להפסיק לשיר את השיר המביך,

"אה כן ובנושא אחר אנחנו צריכים אותך צ'י גונג" אמר ניקו ושיילין קפצה ממקומה וקיללה ברעש היא ניגשה עליהם בזמן שמחשבותי נדדו לבנג'מין, מחר יום שבת למרות שאינני יכולה להגיע לפגישה אני מעדיפה למצוא סיבה לחזור למנהטן ולהיפגש איתו שוב, עברו בערך 10 דקות ושיילין חזרה כשבידה עלון מקופל שתחבה לכיס מכנסה, היא נראתה כועסת ופגועה אני אטאל ולוק החלטנו שמותב לא לדבר איתה אם אנחנו לא רוצים למות וכך הרכיבה במשיכה.

"אנחנו צריכים לעצור פה" אמרה אטאל, כולנו הבטנו בה מבולבלים "ואיך הגעת למסקנה זו"? שאל לוק "פשוט מאוד אני והעיר הזו נקראות על שמה של אותה אישה מיתולוגית, אני לא יודעת פשוט אטלנטה עושה לי את זה" הקשבנו לה, עצרנו והתהלכנו בעקבות אטאל עד שהגיע לגזע עץ מסויים, היא הסתכלה עליו במשך זמן מסויים "זה לא עץ אמיתי" אמרתי לה "הרגשתי את זה" היא אמרה והעבירה את ידה סביב הגזע עד שעצרה ולחצה על בליטה מסויימת בעץ המזוייף ומדרגות נפתחו אל מתחת לאדמה אטאל הבליחה חיוך "אחרייך" הורה לה לוק וכולנו ירדנו מטה.

היה חושך, משמע הדבר שלפיד אנושי לא היה מזיק לנו כרגע והיו קורי עכביש שאטאל נכנסה להטרף שנקראה 'להתרחק מקורי העכביש' היה שקט שכבר צרם לי בעיינים, בקיצור נקודת טיול דורשת בטיול באטלנטה מחיר כניסה במחיר צנוע של כ50 דולר לאדם, שיילין אחזה חזק באצבעותיה ולוק חסר הפחד ניסה לעודד את אטאל ולעזור לה ואני פשוט התמקדתי במחשבה אחת פשוטה 'הכל בסדר אנני גרין, את לא עומדת למות' בקיצור, אחרי שהגענו לסוף המדרגות אטאל איתרה מתג קטן של אור ולחצה עליו, המקום הואר באור צהוב חזק ולעינינו נגלתה דלת "טוב מי מתנדב לפתוח"? שאלתי לוק הרים את ידו ופתח את הדלת, יותר נכון לנסות לפתוח את הדלת היא הייתה נעולה וכאן באו לביטוי היכולות הסניות הלא מזוהות של שיילין שפשוט הניפה את רגלה בקו ישר ומושלם וניפצה את הדלת לחלוטין (ברגע זה קיוותי שאני לא היחידה שכמעט בלעה זבוב מהסתכלות בפה פעור על שיילין) היא סימנה לי להתקדם אז נכנסנו פנימה, המחזה היה מדהים. "אטלנטה הופקרה על ידי אביה בילדותה ובעקבות כך גודלה על ידי דובים. לימים הפכה לציידת מעולה והחזקה שבנשים, אלו שביקשו להינשא לה היו צריכים להתחרות בה בריצה מה שגרם לרבים מהם למות\ להיפצע ואיש לא ניצח אותה. מלאניון שהפיל שלושה תפוחי זהב במסלול גרם לאטאלנטה להתעקב ולהרים אותם וכך התחתנו וגרו בחורשה המקודשת לזאוס, לאחר מכן הפך זאוס את השניים לאריות" הקריאה אטאל קטע שנכתב על הקיר ביוונית עתיקה, כל המקום אכסן אריגים ותמונות של אטלנטה ואף פסל אחד בגובה מטר וחצי איש לא הספיק להתפעל ממה שראה והמקום החושך במהרה.                                                                          "לוק, אתה לחצת על המתג של האור" שאלה אטאל וחששה קלה נשמעה בקולה "לא" אמר לוק בשקט, קול נחשי קטן נשמע מרחוק "אללל תדאגגגי בת אתתתנהה" הקול לחשש וגרם לי צמרמורת חזקה, רק פס קטן של אור כמו במופע התמקד בדמות אחת עם שיער שחור כפחם ועיינים תכולות שובות פנייה נראו חסרות כל פגע היא הייתה פשוט מהממת.

"יש ליי משששהו בששבילך לוווק" קראה האישה ולוק התקדם עליה בריצה, האישה טפסה את ידו והוא התקרב עלייה, לולא היה אור אני בטוחה שהייתי רואה את אטאל מסמיקה כמו עגבנייה, בכל מקרה האישה ולוק התחילו לרקוד, לולא היה זה הרגע של לוק הייתי מתחילה למחוא לו כפיים בכיף, האישה התקרבה ללוק והוא התקרב עלייה גם (לעזעזל לוק עם כמה בנות אתה יכול להתנשק?) אך שנייה לפני ששפתייהם נפגשו צרחה האישה וחץ ננעץ בגבה, פתאום יכולתי לשים לב לעיינים האדומות כדם שלה לרגל הברזל ולרגל החמור שלה, זו הייתה אמפוזה ורק אטאל עמדה מאחורה מחוייכת בקשת שלופה, היא הרימה מהרצפה בקבוקון שעליו נכתב 'לשימוש רק במקרים חריגים' ליד צוייר ציור קטן של גזר הבטתי באטאל מופטעת לא פחות ממנה. "רק אני חושב שמצינו את אטלנטה"? הוא שאל אז יצאנו מהמקום, הקמתי את האוהל והעייפות במקרה זה גברה על רצוני לשבת ולחשוב.