אנני גרין (פאנפיק על פרסי ג'קסון)

אפילוג

אני ושיילין הלכנו בשדות התותים עם ידיים משולבות (למרות ההתנגדות הרבה התחילתית של שיילין בהתחלה) אטאל הייתה ברומא החדשה בביקור אצל אנבת' לוק החליט לנסות לחדש את הקשר עם אימו ולכן לא היה גם הוא במחנה והדייט שלי עם דון אמור להתקיים עוד שלוש שעות, בעוד שיילין סיפרה לי שבמרפאה מטפלים בג'רי והוא אמור להשתחרר עוד ארבעה ימים מהמרפאה, בו זמנית יכול להיות ששיילין פלטה לי שיש לה רגשות כלפיו.
"אז מה עם הדייט שלך"? שאלה שיילין "איכשהו אחת מבנות אפרודיטה החליטה שהיא עוזרת לי להתארגן, וחוץ מזה הוא אמור להתחיל עוד שלוש שעות" הודעתי לה והיא חייכה ואמרה "אז אולי את תלכי להתארגן ואני אלך לבקר את ג'רי? זו פעם ראשונה שאוכל לבקר אותו כשהראש שלו ריק ממחשבות סגנון איו, לפחות ככה הבטיחו לי דון ועוד כמה בני אפולו רנדומליים" היא אמרה,  הנהנתי (כי הבנתי שככה היא נפטרת ממני עם תירוץ) והלכתי לביתן דמטר שבו  כבר חיכתה לי בת אפרודיטה "היי, אני מיה" היא אמרה לי, היה לה צ'ואקר שחור עם תליון של חצי ירח היא לבשה חולצת פלנל שנקשרה בסופה ומכנס ג'ינס קצר על אוזנייה היו עגילים והיא אופרה באיפור עדין שיערה החום שחרחר המתולתל היה אסוף בקוקו שנפל ברשלנות מושלמת על הצד וצמיד פנדורה עם חרוז אחד ישב על יד ימינה.
"טוב אז חשבתי על כמה אוטפיטים והגעתי לכמה אופציות, אה כן והרשתי לעצמי לחטט לך קצת בארון" עשיתי למיה פרצוף והיא הראתה לי את הבגדים שבחרה, סט אחד של ג'ינס ארוך וחולצת פלנל  ירוקה השנייה היתה של שמלה פרחונית וזר פרחים תואם (בחרתי את האוטפיט השני) בסופו של דבר הייתי מוכנה ואף נתתי למיה שהתגלתה כנחמדה בסך הכל לאפר אותי מעט, דון הגיעה לדלת הביתן ואני יצאתי ונתקעתי בו.
"היי אנני" הוא החליק את ידו בשיערי הפזור ובהה בי בשקט "נו אז מה עושים"? שאלתי והוא סימן לי לבוא אחריו,  למרות כל נסיונותי הכושלים דון לא סיפר לי חצי דבר על מקום המפגש, שבסוף התגלה כחוות סוסים שהייתה צמודה למחנה ורכיבה זוגית.
דירבנתי את הסוס באיטיות לכיוון המחנה ודון הלך אחרי בעודו עדיין מנסה לשלוט על החיה הכבדה, השמיים כמעט שקעו ודון לפתע אמר "את שונה מכולן אנני" הסתכלתי עליו במבוכה " את אחרת, שלא כמוהם את מסתכלת על החיים כמו הזדמנות כמו סרט ואת הבמאית אני אוהב את זה" חייכתי חיוך מלא מבוכה והסמקתי, הוא תפס בידי וקירב אותי ואת הסוס עליו, וקירב את ראשו באטיות הוא נישק אותי נשיקה חמימה על השפתיים במשך כשלוש דקות ארוכות "טוב דון, חייבים לחזור למחנה" האצתי בו, כשחזרנו למחנה ראינו התקהלות גדולה סביב השער של המחנה, לא כאילו הגיעה חצוי חדש אלה כאילו משהו דרמטי יותר קרה, התקרבנו אל ההמולה שם גילינו את שיילין ואטאל שנראה כי חזרה מביקורה ברומא החדשה ועוד ילדים רבים שהתכהלו במעגל סביב ילדה מעולפת על הרצפה עם שיער חום מתולתל ארוך קצוות ורודים חולצה שחורה עם כיתוב בגדול 'המתים המהלכים' בלבן ג'ינס ארוך עם ארבעה כפתורים ועניים עצומות, התקרבתי אל הנערה המעולפת, נידדתי את ידה הימנית ושפכתי מעט מים על פניה והיא התעוררה.
"מי את "? שאלתי מסוקרנת
"אני יוני בת האדס" היא אמרה וחיכה ואני ידעתי שכל השבוע השקט שעבר עלי נעלם ללא כי זו ללא ספק הייתה הנערה מהחלומות שלי.

תם ונשלם הספר הראשון בסדרה, יהיה המשך (עוד שבוע) בספר נפרד שיעלה (אני יעלה על זה פרק) ו..... זהו