אנני גרין (פאנפיק על פרסי ג'קסון)

אטאל והספינקס

רכבנו על המרכבה שחוברה לאריון, הכל נראה מעולה, אני ולוק היינו זוג וישבנו מחובקים בקדמת המרכבה ומאחורה אטאל ושיילין ישבו ודיברו (אני די בטוחה שאטאל למדה את שיילין את שיטת הרצח בחמש שניות שלה) ארבעתנו החלטנו לקיים מנהג בו בכל נסיעה אחד מאיתנו ילמד את האחרים שיעור שטח. היום לוק לימד אותנו חבישת קרב (אני פשוט הייתי מזממנת אלוורה או משהו כזה..) מחר שיילין אמורה ללמד אותנו לחימה מטווח קצר (וזה יהיה נוראי והריב בין אטאל לשיילין בטוח יפתח שוב) עצרנו בשטח פתוח למחנאות וחילקנו בינינו את תיקי הציידות. הן כבר מילאו לנו את התיקים בציוד אישי, ובו את כלי הנשק שלו לכל אחד היה סימון של כלי הנשק בו הוא נלחם. לחוק פגיון, לאטב חץ וקשת, לשיילין חרב סמוראית וליעלה למריחואנה. האוהלים היה מרווח ונוח, ומלא.ביום השלישי והאחרון למסע הגיע תורה של שיילין להעביר שיעור שטח, ואיך לומר זאת בעדינות, היא רצחה אותנו. אך אריון החליט להפריע לנו ועצר בפתאומיות והפיל את כולנו מהעגלה. יצאנו ממנה וראינו אותו נוהם בסוסית על אישה מכונפת עם גוף אריה וזוג כנפיים. עורה היה שזוף, ושיער חום גלש על כתפיה. היא היית יכולה להיות ממש יפה אם לא היה כזה ניצוץ מטורף של הרג בעיינים שלה. ואם לא היה לה גוף של אריה  ארינאריהארמכונף. ״שלום לכם, ילדים חמודים...״ היה לה קול יפה וחלק, אבל יכולתי לשמוע את הטיו,  ״אתם בטח מכירים אותי בתור הספינקס האגדית, אלת ההרס והחורבן, בתם של... ״ ״אוקיי, אוקיי״ קטעה אותה אטאל במהלך די אמיץ, ״תגיעי כבר לשאלה, מוח ציפור״ נראה שלספינקס היה רצון עז לטרוף אותה אבל היא עצרה את עצמה, חידדה את טפריה, ושאלה את החידה הבאה: ״מה נמצא פעם אחת ביום, פעם אחת בלילה אבל אפילו לא פעם אחת בבוקר?״ כולנו הרמנו את מבטנו לאטאל, שאחזה בידה את שרשרת המחנה ונראתה מבולבלת לא פחות ממנו, היא התחילה לתופף באצבעות רגליה, ולאט לאט, התנועה הזאת התפשטה בגוף שלה, עד שהיא התחילה לרקוד מסביב ולצעוק:״אני יודעת! אני יודעת!״ היא התייצבה מול הספינקס, ובמבט של ניצחון, אמרה לה :״יוד.״ הספינקס צרחה ופינתה את הדרך לאריון, אחרי שכולנו חיבקנו את אטאל. ״אתם מקבלים את ברכתי לעבור בשטח שלי, ואת שבועתי לא לפגוע בכם עד שתצאו ממנו.״ וכך, צוהלים ונרגשים, נכנסו ללאס וגאס. יש לנו ארבעה ימים להשיג את העגלה בחזרה, ואז נתפנה למצוא את גיזת הזהב ולחזור למחנה. מה כבר יכול להשתבש?