אנני גרין (פאנפיק על פרסי ג'קסון)

האי של קריקה חלק ב'

שיפשפתי את ענייני והאישה שמולי חייכה חיוך ענק.
"אני קריקה ויש לי הצעה להציע לך" כמובן שהקשבתי לה, לא כל יום מקבלים הצעה מיפיפיה ששמה קריקה
"מה"? שאלתי, "אני רואה את הפוטנציאל שלך לקסם, אני רואה את הרצון שלך ובן כו גם את הפחד, אבל אני יכולה לעזור לך, ללמד אותך איך לשלוט בקסם" היא אמרה, המילים שטפו אותי, בזמן זה ראיתי שקריקה מזגה לי מים לכוס ולתוך הכוס טיפטפה נוזל לא מזוהה, אבל לא היה לי איכפת.
"מה אני צריכה לעשות"? שאלתי, קריקה הגישה לי את כוס המים ולגמתי ממנה בצמאון, ואז כמו קסם הונח בידי דף ארוך ומגולגל.
חוזה:עבודה אצל קריקה
קריקה היא המורה,
על המתלמדת לעשות כל מה שקריקה מבקשת ממנה,
על המתלמדת לעבור מהפך יופי,
אין ליצור קשר רומנטי עם בנים,
קריקה נשארת אחראית העבודה עד יום מותה,
אין לפרוש מהעבודה.
להסכמתך חתמי:
זה נשמע מדהים, אז חתמתי (אחת מטעויות חיי).
"אני שמחה שהסכמת" אמרה קריקה, בשונה מאיו לקריקה לא היה דיבור הקסמה, אך היא הייתה כריזמטית, כן אל תשכחו שאנחנו מדברים על בחורה ש'היפנטה' את אנבת'.
שתי נשים צעירות הובילו אותי אל חדר סגור, הן נתנו לי לשתות משקה בצבע ורוד בהיר.
"מה זה"? שאלתי לפני שלגמתי מהכוס "זה שייק תות, עם טיפה משיקוי שמעלה את הביטחון העצמי, קריקה מאמינה שכל אישה ונערה צריכה לאהוב את יופיה" אמרה האחת, היה לה מבטא צרפתי ושיער חום עם גוונים זהבהבים, היא הייתה יפיפייה לא פחות מקריקה, לגמתי מהשיק בצמאון וישר הרגשתי טוב יותר, אז ישבתי ונתתי לשתי הבנות (אמילי וקלרה) לעשות את העבודה, אחת מהן ניגשה עלי כשבידה כופסאת איפור, הנחתי שהנערה עומדת לאפר אותי וגנחתי בשקט, אני שונאת שמתכהלים סביבי, לו הייתי מתאפרת רוב הסיכויים שאני הייתי מאפרת את עצמי ולא שיאפרו אותי, אך להפטעתי הנערה הניחה את הכופסא ביד אחת וביד השניה היא פשוט נופפה בתנועה אלגנטית במיוחד ומוצרי האיפור פשוט נעו מעצמם, המייקאפ שהחיל להטשטש מעצמו על פני, צללית הקינמון נמרחה על פני באלגנטיות גם היא, מסקרה שחורה נמרחה בעדינות על ריסיי גם קונסילר נמרח בעדינות מתחת לעייני, באותו רגע הייתי מתה להציץ באחת המראות, לצערי כולם בחדר היו מכוסות "אל תדאגי" אמרה לי קלרה "האיפור סיים את עבודתו, בקרוב תוכלי לעשות את זה בקלות בכל מקרה כרגע נשאר לנו רק ציפרוניים, שיער וביגוד"! היא אמרה בהתלהבות, אחרי שאצבעותי נצבעו בצבע שמנת  אל החדר התעופפו חמש גומיות קליפס מספריים מחליק וצבעי שיער, נראה כאילו הציוד רב בינו לבין עצמו ואז התקבלה כנראה ההחלטה מה לעשות בשערי, הקליפס תפס חלק מהשיער ושתי גומיות יצרו שתי קוקיות מחלק מהשיער והמחליק התחיל לעבוד, אחרי חצי שעה נכבדה שבה עבד המחליק המספרים נכנסו לפעולה, נראה כאילו הם גזרו מעט שרוף ואז ספריי השיער פעל, כשסיים אמילי וקלרה לקחו אותי לחדר אחר "כאן תבחרי את הבגדים שלך" אמרה אמילי "השמלות יכולות להמליץ לך על המתאימה לך ביותר הקשיבי להן, הן יודעות מה הן אומרות" לאחר עשר שמלות שתהעופפו מולי החלטתי לבחור באחת מהן שהזכירה מאוד אלה יווניה וננצבעה בצבע לבן שמנת אליה התחברה חגורה בצבע קינמון שהתאימה לצללית שלי, היא הייתה שמלת סטרפלס וסוף סוף קיבלתי הזדמנות להציץ במראה, שאמילי עצמה את עייני וקלרה הסירה את הבד שכיסה את המראה, לקח לי בערך חמש דקות לקלוט שאני הבת במראה, כי הבת הזו לא דמתה לי כלל היה לי שיער ג'ינג'י חלק עם קצוות מתולתלות, איפור שהדגיש את תווי פני בעדינות, לא היו לי נשמים כלל לבשתי שמלה לבנה של אלה יונייה והעקבים הזהירות הגביהו אותי בשלושה סנטימטרים בערך לבסוף שמתי לב שנזר נח על ראשי ושפס בשיערי נצבע בזהב.

חלק ג' (כלומר ב' חלק 2 או משהו מסובך כזה..)

אחרי שקריקה ראתה אותי (והתפעלה לא פחות ממני מהמראה) היא הודתה לאמילי וקלרה ושלחה אותי לשיעור ראשון בקסמים, הבנות למדו דברים פשוטים שהיו קשים כנראה לכל בת דמטר וקלים במיוחד לי, אחרי השיעור הזה נשלחתי אל המשרד של קריקה, יכולתי לשים לב לפרט חדש במשרדה, כלוב קטן עם חורים ובתוכו חזיר ים (קיצר אוגר) וקצת חסה בתוכו האוגר ניסה לטפס על קירות כלובו ומשהו שנראה כמו לצרוח "אוגר חמוד" הערתי, "תודה יקירה, את יודעת למה קראתי לך"? שאלה "למען האמת לא" הודתי "האמת היא שקראתי לך לפה כי את שונה מכל שאר הבנות שפה שרק צריכות ללמוד קסמים, את כבר יודעת אותם באופן מדהים את רק צריכה ללמוד לשלוט בעצמך, ולכן הכנתי את זה בשבילך" היא אמרה והגישה עלי משקה נוסף (השלישי שלי לאותו יום) "המשקה הזה ישלח אותך למציאות מדומה, כמו סימולציה, את תפעלי ואני ינסה לעזור לך מרחוק" היא אמרה, הטכנולוגיה והפיתוח של השייק נשמעו מדהים אז לגמתי לגימה גדולה, שייק אננס חמוץ למדי, הרגשתי מטושטשת אך במעורפל שמתי לב לזה שקריקה קשרה אותי לכיסא בחוזקה וישר התעלפתי, אני לא יודעת על מה חלמתי ואם המציאות המדומה עבדה, רק ידעתי שקריקה עבדה עלי.

"אנני, אנני זו את"? קול מוכר נשמע ונראה כאילו מישהו טלטל את כתפי, אחרי זה האדם הזה תפס בין הכתף לצוואר שלי בנקודה רגישה ולחץ, התעוררתי בצרחה, למזלי האדם היה חכם מספיק כדאי להכניס לפי בד, "אטאל צ'ייס" אמרתי, אטאל נראתה יפה גם כן היא אומנם לבשה חולצת מכנה וג'ינס אך פנייה אופרו קלות ונראה כי שיערה היה חצי מסופר וחצי ארוך, שיפשפתי את עייני וקלטתי שקריקה לא בחדר ואני לא קשורה "אטאל מה הולך פה"? שאלתי "אנחנו מחפשים אותך כבר 12 שעות אנני גרין, ואת זו ששואלת מה הולך"? שאלה בצניות ודאגה בו זמנית "סליחה אטאל אני פשוט..." "זה בסדר המכשפה השפיעה גם עלי" היא אמרה ונאנחה אחרי שהשתיקה אותי, חייכתי במידה מסויימת הייתי יכולה להאמין לזה אך משהו אחד לא נשמע לי הגיוני "ושיילין"? שאלתי "את חייה בסרט, הבחורה הייתה אנטי מהשנייה שהנחנו פה רגל" היא אמרה "אה כן ובנושא אחר, הבקבוקון שמצאנו באטלנטה, איפה הוא"? שאלה "אממ... בחדר ההלבשה אני חושבת" אמרתי ושמתי לב שהשמלה עדיין על גופי, קרעתי חלק נכבד מנה ועכשיו במקום להגיע עד הרגל היא הגיעה עד ברכי וחלצתי מהר את נעלי העקב והתחלתי לרוץ כשאטאל אחרי, בזמן הזה היא עדכנה אותי בהכל שיילין 'העירה' אותה ועכשיו היא נשלחה לחפש אותה בזמן ששילין מעכבת את קריקה רק לוק לא נמצא, ובהתחשב בנתונים שלי או שרצחו או שגנבו או שהפכו את לוק לאוגר, "אוגר אמרת"? שאלתי "כן" היא אמרה "יכול להיות שראית אחד"? שאלה ואני הנהנתי, אחרי שהשגנו את הבקבוקון (והחלפתי לחולצת מחנה ג'ינס וסניקרס שחורות) רצנו בחזרה אל המשרד של קריקה רק חבל שקריקה בעצמה חסמה אותו בעוד שיילין מולה, "עצרי שיילין" אמרתי לה, היא הביטה בי במבט לא מבין אך למרות זו התרחקה, פתאום הרגשתי כאילו אני נשאבת למקום אחר, ראיתי כלב בורח, ונערת הסיוטים שלי הייתה שם גם, הצמחתי צמח אך משום מה זה לא היה מריחואנה, זה גם לא ממש אלו היו שורשים של עץ, לא זיהיתי איזה אבל החלטתי להשתמש בכוחות שראיתי מבעורפל "אנני, אנני הכל מפוקס"? שאלה אטאל מרחוק "זה כנראה המשקאות הנחמדים ששתית במהלך היום" היא אמרה וחיכה, ואז כוחותי נכנסו לפעולה את קריקה עטפו שורשי עץ שבאותו רגע זיהיתי כאץ מייפל, לפתע קריקה נהייתה אדומה "רק לא מייפל, לא  נערה נוראה אני אלרגית" קריקה נהייתה אדומה "לעולם לא תוכלו להגיע לאנדרטת אדמס לפני השליחים של הבוס שלי" היא צעקה ושנייה לפני שנבלעה בשורשי העץ היא צעקה "אל תשכחי את החוזה שלנו" ועכשיו כל מה שנשאר לנו היה להחזיר את לוק לצורתו המקורית אם זה בכלל הוא.