Morel

פרולוג

ערוך.

--------------------
״מוראל קומי כבר את תאחרי״ אמי צעקה לי מלמטה וקמתי.

נכנסתי להתקלח, יצאתי מהמקלחת ומרחתי על עצמי קרמים בניחוח וניל, שמתי גינס שחור קרעים , חולצה לבנה צמודה עם סמל שחור של בית הספר, ונעלי נייק אייר לבנות.

התבשמתי, השארתי את השיער שלי כמו שהוא, חלק , ושמתי אודם ורוד- אדמדם כהה . שמתי את השעון הכסוף שלי, כמה צמידים וצוקר שחור.

הסתכלתי במראה. אהבתי דווקא את איך שאני נראית. שיער שחור שלא נוטה אפילו ללהיות בהיר במעט, שפתיים מסורטטות, ובקיצור- המראה שלי זה הדבר היחיד שאני אוהבת בי.

לאחר שסיימתי להתארגן ירדתי לסלון, לקחתי כמה שוגי ויצאתי מהבית.

״זונהההההההההה״ שיר צעקה לי כשראתה אותי. היום אנחנו מתחילים כיתה יא , לצערי.

״הרסת לי תאוזן״ אמרתי לה בעצבים מזויפים.

״שומעת ״ אמרה לי שיר בזמן שהיא נוגסת מן השוגי שנתתי לה.

״כל החבורה הולכים למועדון היום, ואת באה חמודה״ אמרה לי . יותר נכון קבעה לי.

״נו אין לי כוח עכשיו. עוד פעם רון יתקע לי פרצופים של החיים ״ אמרתי .

״מה אכפת לי , שימי עליו כזה גדול״ אמרה ועשתה אצבע שלישית. שיר שותה אבל היא לא מעשנת, היא מקללת אבל חוץ מזה היא ההפך הגמור ממני. היא אלגנטית , עדינה, ונשית .

אני מעדיפה פשוט שיהיה לי נוח. אם תמצאו אותי עם עקבים או משהו בסגנון, זה יהיה היום הכי מוזר בעולם.

אנחנו סוג של הפכים אבל אנחנו חברות הכי טובות מגיל 4, חברות שלא תגמר. אם הייתי צריכה לומר לה את זה הייתה מוסיפה את המילה לצערי אחרי החברות שלא תגמר.

רון הוא האקס שלי. היינו ביחד 7 חודשים, והוא התחיל להתנהג שונה, אז נפרדתי ממנו. ועכשיו הילד לא משחרר.
מה זה בעצם התנהג שונה ? התדרדר לסמים, נהיה אלים ולא שם לב למילים שיצאו לו מהפה . נפגעתי ממנו כל כך הרבה פעמים, ובכל זאת הוא לא משחרר ממני.

אחרי יום לימודים משעמם שהיה אמור להיות 6 שעות אבל שיר ואני הברזנו והלכנו שעתיים לפני , הגעתי הביתה כרגיל לבית ריק. חיממתי לי שניצלים והתחלתי לאכול.

הגיעה השעה 7 וחצי והתחלתי להתארגן. נכנסתי להתקלח ומרחתי על עצמי קרמים, שמתי על עצמי חלוק וחיכיתי ששיר תבוא. היא בוחרת הבגדים הראשית.

״בלי דיבורים ישר לארון״ אמרתי לה בציווי מזויף.
״שתקי ימכוערת ״ אמרה וצחקה.

״נראלי שאני ישים את זה לא?״ אמרתי מראה לה גינס שחור קרוע לגמרי רופף , ווסט אפור עד הברכיים , חולצה שחורה צמודה ארוכה ומגפיים שחורות.

״לא חמודה שלי, אנחנו הולכות למועדון ואת ממש לא לובשת גינס. קחי תשמלה הזאת ״. אמרה והוציאה מהארון שלי שמלה צמודה קצרה שחורה, שאלוהים יודע מאיפה יש לי אותה.

אני יודעת איך להתלבש אבל שיר היא הסטייליסטית מבינינו. היא האלגנטית , העדינה וכל האלה, כמו שכבר הבנתם. עשיתי מבט נגעל. ״ואת נועלת את אלה״ אמרה והוציאה לי מהארון נעלי עקב שחורות, שלבשתי פעם אחת בבר מצווה של בן דוד שלי.

״עקבים ? רצינית ?״ אמרתי בהרמת גבה .

״נו שימי שימי בלי תלונות״ אמרה לי, יותר קבעה. וויתרתי לה כי זה ידוע לשתינו שאני בסוף יקשיב לה, כי אין על שיר בוויכוחים. הילדה עקשנית.

התלבשתי והתבשמתי, כמובן שלקחתי איתי שקית שבה ואנס שחורות , מבלי ששיר תראה, כי העקבים יהרגו לי את הרגליים ואז אני אהרוג את שיר אם לא יהיה לי תחליף.

עשינו כמה ארגונים אחרונים, ויצאנו מהבית.

ליאל ידיד שלנו אסף אותנו במכונית שלו. המסכן היה צריך לסבול את שתינו לבד באוטו אחד.

כל הנסיעה זייפנו לו שירים של עדן בן זקן והוא רצה למות, עשינו לו טראומה.

הגענו למועדון, והמקום הראשון שפניתי לכיוונו היה הבר. ״תביא לי וודקה מעורבבת עם אקסל בבקשה״ אמרתי לברמן והוא מלמל ׳רק דקה׳.

הברמן הגיש לי את השתייה , אמרתי לו ׳תודה׳ ושילמתי, והתקדמתי לרקוד בעודי עם הכוס המלאה ביד, ובין כל האנשים נתקלתי בבחור גבוה.

הרמתי את ראשי לראות את פניו כי היה גבוה מאוד, והבטתי בפנים יפות וגבריות, אשר הביטו בי במבט קשוח על כך ששפכתי עליו את כוס השתייה החריפה שהייתה בידי.

״שימי לב לאן את הולכת בפעם הבאה, ודרך אגב שותים דרך הפה, לא דרך החולצה שלי״ סינן לעברי בעוקצנות.

״אל תדאג לי אני יודעת איך לשתות״ סיננתי לעברו.

״לא דואג נשמה, אביאל כהן״ אמר והושיט את ידו ללחיצה.

״יפה לך״ אמרתי והתחלתי להתקדם.

״לא מתכוונת לומר איך קוראים לך ?״ שאל בהתחכמות. ״מממ״ עשיתי את עצמי חושבת , ״לא״ אמרתי והמשכתי ללכת.
זה סיפור ראשון שלי , מקווה מאוד שתאהבו.
הוא יהיה מעניין, מותח ובעיקר ממכר!
ממשיכה ב10 הצבעות ו10 תגובות. ❤️