פרק 24: פיראט נחמד בצורה מחשידה
אז החלטנו ללכת אחריו, בזמן ההליכה ראיתי שרגלו הימנית צולעת ושזה דיי עיכב את ההליכה שלו.
אחרי כמה פניות בכמה סמטות ישנות, בהם הייתי בטוח שהוא עומד לחטוף אותנו, הגענו לחנות שלו. השלט היה רעוע ועתיק, היה כתוב עליו 'חנות העתיקות של רג'ינאן'. נזכרתי פתאום בחנות המזכרות של ראזול, ואיך פגשנו אותו בדרך לארמון המלוכה של אסגארד. זה גם היה אותו יום שבו התאהבתי באסטריד. הסתכלתי עליה מבלי שהיא שמה לב, וכשהיא שמה לב מיד סיבבתי את מבטי בבושה והיא צחקקה.
"בואו." אמר רג'ינאן, נכנסנו לחנות וקול של פעמון צלצל מעלינו. רג'ינאן סגר את הדלת.
ריחות של תבלינים התפשטו על כל החנות.
על הקירות היו מדפים על מדפים, ועליהם היו ספרים ישנים, שיקויים, תמונות וציורים ישנים. הדלפק היה מלא באבק ורג'ינאן צלע אליו. "אתם רשאים לחפש בחנות מה שאתם רוצים – אם ויל אמר שיש כאן משהו שיכול לעזור לכם, אני אשמח להביא לכם אותו." הוא אמר בנחמדות מחשידה.
"איך השגת את הדברים האלה?" שאלה אסטריד בסקרנות.
"במהלך המסעות הארוכים שעשיתי יחד עם הצוות שלי וספינת הפיראטים שלי, מצאנו כל מיני עדויות ליצורים מיוחדים וכתבנו אותם בספרים האלו."
"ואו." מלמלתי, ראיתי את רג'ינאן באור אחר באותם רגעים – דמיינתי אותו כפיראט עם חרב וכובע והוא שט בספינת פיראטים ענקית.
התחלנו להסתובב בחנות, אסטריד הלכה אל הצד המערבי של החנות ואני אל הצד המזרחי של החנות. התחלתי לחפש אחרי משהו שיכול לעזור לנו, דף עם רמז, או אולי את החרב של אסטריד או רובין – אבל לא מצאתי דבר.
העברתי את האצבע שלי על הספרים שהיו שם, הם כולם היו מלאים באבק, לפתע האצבע שלי ננעלה על ספר מסוים והסקרנות שלי רצתה לקחת אותו, הוצאתי אותו מבעד לכל הספרים והנחתי אותו על השולחן. הספר היה דק ודיי קל לאחיזה ובכריכה שלו היה כתוב באותיות גדולות.
'תיאוריית המימדים'. מתחת לשם הגדול היה כתוב את המספר 1.
"מצאת משהו?" שאלה אסטריד, היא התקרבה אליי כשדפדפתי בעמודי הספר היבשים והישנים. כשהייתה מספיק קרובה אליי היא שאלה. "מה זה?"
"ספר," עניתי לה כאילו הייתה מטומטמת, בלי כוונה.
"אני יודעת שזה ספר – אבל על מה זה מדבר? מה אתה מחפש פה?" היא לחשה משום מה והרימה את מבטה לרג'ינאן שבינתיים סידר את הדלפק.
"אני לא יודע. פשוט ננעלתי עליו כשקראתי את השם שלו." אמרתי. הסתכלתי עליה והיא עליי ואז אמרתי לה מה שמו של הספר. "תיאוריית המימדים."
בספר היה כתוב שישות גדולה וחזקה מאוד יצרה את מימדים רבים, ושרק בעלי כוחות קסם יוכלו לעבור בין המימדים – לצאת להיכנס אליהם. הגעתי בערך למרכז הספר בדפדופים מהירים שיכלו לקרוע את הדפים, ובדף המרכזי הראו מפה של כל תשעת העולמות במימד הנורדי.
המפה הייתה ציור של עץ גדול, ועליו היו כמה כדורים שייצגו כל עולם ועולם במימד הנורדי. הצבעתי לה על הלהיים. "אנחנו פה," אמרתי ופתאום נפל לי האסימון על משהו שלא שמנו לב אליו. "תסתכלי רגע על הסדר." אמרתי בסקרנות.
"מה?" היא שאלה כלא מבינה.
"החרב שלי, הראשונה, הופיעה כאן." הצבעתי על עולם האסגארד, שהיה נמצא בצמרת העץ. "אחר כך, החרב של בראן הופיעה כאן." העברתי את האצבע שלי בקו אלכסוני. "ואז מצאנו את החרב של ג'ייסון שהייתה כאן." הורדתי את ידי אל עולם הנורנהיים שניצב בתחתית העץ. שם גם היה ציור של נידהוג, הדרקון שנלחמנו בו.
"אני עדיין לא מבינה." היא אמרה.
"תראי, המיקום של העולמות שבהם החרבות נמצאות. הוא כמו מעוין." אמרתי והצבעתי על שלושת העולמות שהיו מולנו. "ובשביל לסגור את המעוין לגמרי, המקום הבא שהחרב הבאה צריכה להימצא – זה בעולם הזה." אמרתי והצבעתי על הלהיים.
"לא סתם הגורל שלנו היה להגיע הנה, בטח החרב שלי נמצאת כאן, בעולם הזה!" קראה אסטריד בשמחה וחיוך מדהים נפרש על פניה.
"ואם החרב שלך נמצאת פה," אמרתי והבטתי בה. "המסע שלנו לא נגמר."
"מה שאומר שאנחנו עוד נוכל לצאת מכאן."
אז שתי פרקים חדשים! מקווה שאהבתם :) אנחנו מתקרבים לסוף - רק אני מתרגש?
מצטער על העיכוב, עברתי על הפרקים אתמול ושכחתי לעלות אותם.
YOU ARE READING
קברים נורדים
Fantasyטוב, אז אני צריך למחוק מ'רשימת הדברים שצריכים לקרות לי לפני שאני מת' את האפשרות של להיקבר בחיים. אני ועוד ארבעה נערים אחרים נחטפנו ונקברנו בחיים ואיכשהו הצלחנו לצאת ולהינצל מזה. כמה ימים לאחר שהשתחררנו, הכול נהיה מוזר יותר: מנחת חדשות שראיינה אותנו...
