קברים נורדים

פרק 32: חופשי-חודשי לגהנום

פרק 27: חופשי-חודשי לגהנום

רק אני מריח את זה? הסוף של הסיפור שלנו מתקרב, חבריי לסיפור.

בכל מקרה, פיצי – מפלצת הגהנום הענקית והשמנה להפליא – יצאה מהשער כי הל רצתה שעשוע לפני שתביא לנו את החרב, באותם רגעים שנאתי את לוקי שחינך את הילדים שלו ככה. ככל שהמסע המשיך הצלחתי להבין שכל מה שאנחנו חווים זה בעיות עם הילדים של לוקי – יורמנגנד, פנריר, הל ו-שכחתי מישהו?

בכל מקרה, פיצי שאג בכוח והתקרב אלינו בצעדים גדולים. לכל מי שהיה את החרב – תפס בטבעת והחרב קיפצה לידיים שלנו.

תפסנו אותה כאמני חרבות מנוסים, והידקתי את האחיזה בחרב – המסע הזה לימד אותי כיצד להחזיק ולהילחם בחרב – משהו שנראה כמובן מאליו – אך לא. זה קשה יותר ממה שזה נשמע.

ג'ייסון – האמיץ בחבורה, רץ ראשון לעבר פיצי, אחריו אסטריד, בראן ואני. הנפתי לאחור את החרב וכשהגעתי מספיק קרוב לחזה של פיצי נעצתי את החרב בתוכה, מה שגרם לי להרגשה רעה ולבחילות קשות. ג'ייסון שיסף את כף רגלה בשריטות חדות, ואסטריד בעטה באותה הרגל שג'ייסון שרט וחתך.

בצורה הזו הצלחנו להוציא אותה משיווי משקל – בראן פגע בה עם מהלומת אש חזקה שהגיעה מהצד וגרמה לפיצי ליפול.

פיצי הניפה את רגלה והעיפה את ג'ייסון לאחד הקירות.

ליבי החסיר פעימה בדאגה. "ג'ייסון!" קראתי והסתובבתי אליו.

ואז – פיצי הצליחה למצוא מספיק איזון בשביל להעיף גם אותי – ותאמינו לי, זה הרגיש רע.

ליבי צנח לתחתונים וגופי סמר, הרוח הפתאומית גרמה לעיניי להיעצם וכשנחבטתי ברצפה היבשה שריטות ופצעים שטחיים מילאו את הידיים החשופות – שלא היו מכוסות בבד ולכן גם התמלאו באותם פצעים.

ראשי נחבט פעמיים ברצפה וכל ראשי הסתחרר.

שמעתי קולות מעומעמים – ואז ראיתי בצורה מטושטשת את ג'ייסון רץ אליי. "ג'ווווון," הוא אמר בקול נמוך – הכול נהיה בהילוך איטי, בדיוק כמו שקרה עם אסטריד כשנפלה מהצוק – ואותם רגעים העלאו בי כמה מחשבות.

אם הייתי מת שם, בהלהיים – לאן הייתי הולך? הייתי חוזר להלהיים או שהייתי מת ונכנס לחשיכה נצחית?

אוי, זה הלחיץ אותי.

אבל, למזלי, שגם זה דיי מחשיד - כמה מזל יכול היה להיות לי במסע הזה?, הצלחתי להתאושש.

שיערו הלבן של ג'ייסון התמלא אבק והייתה לו שריטה עמוקה בלחי ימין, אך זה לא הפריע לו כלל להמשיך. "תשאאאר כאאן..." הוא הצביע על המקום שישבתי בו ורץ לעזור לחברים.

תפסתי בשערותיי והבטתי על המתרחש – רובין נעלמה משדה ראייתי וכשקלטתי אותה -

הוי זה היה מדהים. היא השתנתה למפלצת גדולה וכהה – שרירית וחזקה, שמשדרת יציבות וחוזק. היא שאגה בחוזקה ואז הכול התחיל לחזור להיות בקצב רגיל ולא איטי – היא תפסה בגרונה השומני והלח של פיצי והצמידה אותה לרצפה.