נקודת מבט לוקאס
״אתה לא מבין שאני לא יכול?״ קיללתי לאוויר וידיי משכו בשיערי בעצבנות. הבטתי בג׳ון שעל פניו ניכר אדישות מוחלטת.
״ואתה לא מבין שאתה חייב?״ השיב ברוגע, נשען על משקוף הדלת בחדרי.
״לא ידעתי שהשנאה הזאת חזקה, איך הוא מצפה שאחכה. איך הוא מצפה שאהיה נחמד אליה?״ מלמלתי אך זה היה חזק מספיק בשביל שג׳ון שומר הראש שלי ישמע.
סרקתי שוב את חדרי מחדש, חדר משעמם ולא מעניין. חיפשתי בעיניי את צבע האדום הבוהק והשחור הכהה.
כבר שנאתי את המקום.
״אתה צריך להקשיב לאביך, אתה יודע שאין לך ברירה. לכן אתה צריך לפעול לפי התוכנית, אם כמה שזה חזק, אתה חייב להתאפק.״ ג׳ון, בשנות השלושים לחייו, לא התאפק והרים את קולו.
בתנועה מהירה החזקתי את חולצתו בידיי, הצמדתי אותו לקיר.
״אתה לא תדבר אליי ככה. זה שאבא שלח אותך בשביל שתהיה דבק, זה לא הופך אותך לכלום,״ חשקתי שיניים בעצבנות, לא הספיק לי הילדה המרגיזה הזאת עכשיו אני צריך שומר שדבוק לי לתחת?
הוא ניתק את ידיי מחולצתו שכמעט בערה מהזעם המתפרץ, ״זהו תפקידי לוקאס, ואני מציית לאביך בין אם אתה רוצה ובין אם אתה לא. ואם אתה לא הולך לשתף פעולה ולחכות, אתה יודע שתיענש בחומרה.״
גיכחתי ועברתי את השומר, נכנס אל החדר וטורק את הדלת אחרי שפוגש את מבטו המאוכזב. נאנח ג׳ון ומתרחק בצעדיו מהחדר. מה עלה בראשי בכלל לרדת אל העולם הזה.
^
״אני שמחה שעשית את ההחלטה הנכונה.״ ג'סיקה אני חושב, ליטפה את ירכי. ״אני לא מבינה בכלל מה עלה בדעתך לשבת ליד החננות האלה...״
עצרתי אותה ותפסתי בידה, גם ככה הייתי מספיק קרוב להרוג מישהו אחרי הרגע הזה שהתחרטתי ופניתי לשבת ליד ג'סיקה וחבריה. אם לא הייתי מתחרט, הקפיטריה הזאת לא הייתה קיימת עוד. הייתי מחסל אותה. פאק עם השנאה הזאת, מהלך טיפשי. ילדה טיפשה.
YOU ARE READING
Love The Devil
Paranormal#1 על טבעי 3.3.2017 -גמור- *הסיפור הזה מ2015 בערך והכתיבה ברמה נמוכה* *שימו לב אני משפצרת את הסיפור ומתקנת, מזהירה שיהיה שינויים גם בתוכן, לא דרסטית אבל הוא דורש המון עבודה* תיעוב עמוק קיים בין מלאכים ושטנים, זה חוקו של הטבע ואין לשנותו. וחוק של טב...
