"דילן!" ילד קטן צץ משום מקום, ליתר דיוק שום מקום זה לא היה לנוכח איפה שהיינו. אחריו הגיע ניק ועמד על ידי בזמן שעשה פרצופים מצחיקים לילד הקטן שעל יד דילן.
דילן גיחך בתגובה להתנהגות החמודה של הבנים והעביר בשובבות את ידו בשיערו של הילד, בילגן אותו. בתגובה פרצופו היה נרגז כאלו דילן עשה מעשה חמור, תגובתו שעשעה אותי ובעיקר בגלל שהילד נראה מתוק במיוחד, הבנתי מיד שהוא אחיו כשהדמיון ביניהם מאוד בלט.
"אלי את מכירה את אחיו של שון?" שאל ניק בהפתעה.
"כן, דילן ואני באותה שכבה." אמרתי וחיוך קטן התגנב בפניי. ליטפתי את כתפו של ניק.
"דילן אני רעב." ייבב שון כשמשך בחולצתו של דילן כמו ילד קטן. ניק צחק והוסיף 'גם אני אלי.' מדהים כמה דמיון יש בין ילדים קטנים בעלי פצצות אנרגיה שסיימו אימון כדורגל.
"הנה הנה כבר שמן קטן." צחקק דילן כשהעביר מבט מהיר אל אחיו שון. הוא חייך חיוך קטן אל ניק והעביר אותו אליי. הוא היה חמוד מדי לאחיו, אני בזמן הזה רציתי לנפנף את ניק הקטן שאהב להתלונן כהרגלו רק כדי לשמוע את השאלה שנמרחה כבר יותר מדי זמן.
"טוב אנחנו נשאיר אתכם לבד, נכון ניק?" אמר שון והרים את גבותיו לכיוונו של ניק שכנראה הבין אותו והנהן לחיוב. "למרות שאנחנו ממש גוועים ברעב, אתם תסיימו לדבר ואז תקחו אותנו הביתה."
לא ידעתי בדיוק איך להגיב, קודם כל על הקריאת מחשבה של אחיו של דילן, וגם המחשבה שילדים בני 6 עלו עליי כל כך מהר. איך מחשבות כאלה יכלו לעלות במוחו של ילד קטן?
נראה שלא הייתי היחידה המובכת מתגובתו של שון השובב. לפני שדילן הספיק להגיב חזרה, שון וניק נעלמו והתחילו לשחק בכדור שהיה זרוק על הדשא. דילן ואני נשארנו לבד ושררה שתיקה למשך כמה רגעים שהרגישו כמו נצח.
"אז מה רצית לשאול אותי?" הבטתי בו בעיניים גדולות, חיכיתי בציפייה גדולה, הבנתי שאני זאת שהייתה צריכה לבצע את הצעדים על מנת להבין מה קורה. ידו גירדה את העורף והביט לצדדים בחיוך מבויש.
דילן, בבקשה.
"רציתי לדעת את מעוניינת לצאת איתי? אני חושב שמאז המסיבה התעניינתי בך מאוד."
לבי צנח והרגשתי בין עננים לחדשות. הרגע דילן סבסטיאן הציע לי לצאת איתו. אם חוזרים אחורה, חיבבתי את הבחור הזה די הרבה זמן, וכמו שהבנתם הדדי זה לא היה אז, עד אותה המסיבה ההיא שגילינו אחד את השנייה אני מניחה.
הפרפרים בבטן המשיכו לרחף.
אם יכולתי לצרוח עכשיו. אבל רגע לא, הייתי צריכה לשמור על קור רוח אסור היה לי לשכוח.
"כן!" התרגשתי. "זאת אומרת, כן, אני אשמח." נשמתי עמוקות ומבפנים כל כך התאכזבתי שלא יכולתי להיות יותר יפה היום, יופי אלי, את ממש היית מוזנחת. לא דמיינתי שאי פעם יציעו לי לצאת בהיותי לבושה בפיגמה ושיער לא מסודר.
YOU ARE READING
Love The Devil
Paranormal#1 על טבעי 3.3.2017 -גמור- *הסיפור הזה מ2015 בערך והכתיבה ברמה נמוכה* *שימו לב אני משפצרת את הסיפור ומתקנת, מזהירה שיהיה שינויים גם בתוכן, לא דרסטית אבל הוא דורש המון עבודה* תיעוב עמוק קיים בין מלאכים ושטנים, זה חוקו של הטבע ואין לשנותו. וחוק של טב...
