Love The Devil

~פרק 16~

נקודת מבט אלי

"התינוקת?" אני מביטה בתדהמה בלוסי שמהנהנת לחיוב.

"אין מצב..." אני מנמיכה את קולי בזמן שמביטה בשולחן שמולי. האם זה נשמע הגיוני? כי יש בזה משה-

"את צריכה לבוא איתי לספרייה הגדולה!" לוסי מפתיעה אותי עם קולה.

"אני לא מאמינה! המלאכית האבודה נמצאת אצלי בבית! אצלי בבית!" היא צועקת וידיה מנפנפות באוויר, יוצרות ריקוד מוזר.

"המלאכית האבודה?" אני מכווצת את גבותיי, "לוסי! אנחנו לא יודעים דבר אל תפתחי דברים. אין סיכוי שאני התינוקת."

"אוקיי אוקיי." היא מנסה 'להרגיע' עם תנועות ידיה.

"אבל את צריכה לבוא איתי לספרייה!"

"אני יודעת לוסי אל תדאגי, אני צריכה לדעת איך לחזור לכדור הארץ..." אני ממלמלת את מילותיי האחרונות במחשבה על כנראה הגעגוע והחוסר רצון להישאר במקום זר.

היא מחייכת אליי חיוך קטן ואז אומרת, "חוץ מזה, איפה הכנפיים שלך?"

"הכנפיים?-" אני עוצרת את עצמי כשאני מביטה לצדידי ולא רואה את כנפיי הלבנות.

"הו, כנראה שהן מוסתרות כרגע, חכי."

כמו שידוע שצריך למשוך את כנפיי לאחור בשביל להסתירן, צריך רק לעשות את הפעולה ההפוכה בשביל ל'הוציא' אותן.

כנפיי נפרשות ובאותו רגע אני לא יודעת אם אני מרגישה טוב יותר.

לוסי מביטה בי בהלם, "וואו. איך עושים את זה?"

אני מביטה בלוסי מוזר, האנשים- לא, המלאכים לא אמורים לדעת איך לעשות זאת? זה בהחלט מוזר.

"זה ממש פשוט, את רק צריכה למשוך את כתפייך לאחור ולהיפך. לוקאס לימד אותי!"

אני מחייכת אבל באותו הרגע גם חיוכי נמחק, וגם מבטה של לוסי נהיה רציני יותר.

אמרתי לוקאס?

"לוקאס לימד אותך?" היא שואלת במבט בוחן, אוי רק זה חסר לי.

"ל-לא, כאלו, זה לא ככה."

יופי אלי, יודעת להסביר כמו תמיד.

היא מתקרבת אליי, "אלי, את מבינה שאת לא אמורה להיות עם האויב?"

אני מרגישה את בטני מתכווצת.

"אני יודעת, זה פשוט-" כל כך מסובך

"לא משנה. אני יודעת, לא בדיוק הייתי איתו אין לך מה לדאוג." לצערי אני מזייפת את הגיחוך והחיוך שלי כי אני כל כך גרועה בזה.

"אוקיי..." היא משיבה חזרה אך מבטה עדיין קפוא ורציני.

"בכל מקרה, צריך ללכת לספרייה." היא מוסיפה.