Love The Devil

~פרק 21~

נקודת מבט אלי

לבי עוצר, הקהל משתתק ופונה אל נקודה אחת ויחידה, אליי.

אני מביטה בלוקאס, מחכה שירים את מבטו, אך ההאכזבה ניצתת בגופי. איני יודעת מה אני עושה, וכנראה שזה מאוד גרוע אך לבי ממשיך לעשות צעד ועוד צעד.

המבטים השקטים שאני מקבלת מהקהל מצמררים את גופי, כחכוך גרון נשמע מצדי השמאלי. גורם לי לחזור למציאות שונה יותר.

"אלי? קרה משהו?" אני יכולה להרגיש את זעמו בקולו. מוחי מתרוצץ בחיפוש אחר מילים, אחר הסברים.

לא אתפלא אם אמצא את עצמי לאחר מכן בגארדום, בהחלט הלך עליי.

מבטי חולף שוב על לוקאס אך להפתעתי, עיניי מצטלבות עם עיניו. פניו מכוסות במסכה ללא רגש, ריקנית ומסתורית. אני שונאת את זה.

אני ממהרת להשיב לאריק, ואני מחליטה לקחת את הסיכון בדברים שאני הולכת לומר.

"א-אני, ז-זאת אומרת." הגמגום מאלץ אותי לעצור לרגע, אני לוקחת נשימה עמוקה ומנסה לא לרעוד שוב. אני לא משפילה את מבטי כשאני מסתכלת על המלאך, אני צריכה להתחיל לדבר.

"אני מכירה אותו, הוא ה-הציל אותי." קול תדהמה נשמע כפה אחד מהקהל, עיניו של אבי הביולוגי מתכווצות ופניו מתחילות להחוויר.

שוב הסתכלתי על לוקאס, הוא מסיט את מבטו בזעם הצידה, על מה הוא חושב עכשיו? איני צודקת?

"אני חושבת שהוא טוב." את המשפט הזה יותר מלמלתי לעצמי אך אני יודעת שיכלו לשמוע אותו. עכשיו אני מרגישה חסרת ביטחון, מחשבות על המשפט שאמרתי גורם לי באמת לחשוב עמוק. זה באמת נכון? האם זה למה שהתכוונתי?

"על מה את מדברת!" לפתע בפחות בשנייה אני רואה את אריק על רגליו ופניו כעוסות. "יצאת מדעתך? הוא אויב. הוא בחיים לא יהיה טוב ואת בחיים לא צריכה לדבר איתו!" ועכשיו קולו מורם בהרבה. ההרגשה היא כמו ילדה קטנה שהוריה זועפים בה ומענישים אותה לפני ששולחים אותה לחדר. אפשר לומר שזה חלקית.

אך איני מסכימה, אני הולכת על זה עם לב שלם. כנראה אתחרט על כך אחר כך, אך זאת מאוחר מדי. אני אאלץ לעמוד מולו ולספר לו שמה שאני חושבת הוא כנראה נכון. איני יודעת מה גורם לי לפעול כך, הוא הציל אותי פעם אחת אחרי הכל, או יותר לפי זכרוני הגרוע.

אך בכל זאת, איני אמורה להרגיש כך בכזאת מהירות כי אחרי הכל אנחנו באמת אויבים, לא?

"אולי לא חייב דווקא להרוג אותו אבא." המילה נפלטת מפי בכה פשטות שאיני שמתי לב כמה בשוק היה באותו הרגע. סערת רגשות מתחוללת בבטני ואיני חשה בטוב. "אולי, אולי אפשר להעניש. יצא לי להכיר אותו מספיק בשביל להבין שהוא לא כזה נורא כמו שחשבתי."

אחר כך אבין לאיזה סיבוך אני מכניסה את עצמי, אבל רק אחר כך.

"זה מתחיל להיות לא מוצא חן בעיניי בכלל. ככה את מדברת מול הקהל, וככה פולטת שטויות!" המלאך צועק עליי ולבי מתכווץ בכאב. איני רציתי שזה יקרה, בכלל לא, אבי הביולוגי שהכרתי רק היום הספיק לצעוק עליי ולגרום לי להרגיש כמו מורדת.