פרק 1

9.1K 433 155
                                    


"האם אתה מוכן, בני?" עיניו השחורות והמאיימות של השטן הגדול הביטו בי בחדות. את העיניים אני בטוח שירשתי מאבי. 

"כן אבא." השבתי בחיוך קטן וערמומי לעצמי, "אני מוכן."

"ואתה מודע לסכנה? לסיכון? אתה יורד אל עולם בני האנוש", הוא בחן אותי לאט במבטו, "אתה צריך לעשות את זה לאט, תגרום לה לסמוך עלייך." פניו נראו מודאגות לרגע, הפתיע לראות אותו מודאג.

העברתי את מבטי אל החלל הגדול הזה שנקרא בית. בחנתי מחדש את העמודים הגדולים שקושטו בעיצוב מיושן, החזיקו את הקומה העליונה בה יש את החדרים. אבי שישב על הכיסא בראש השולחן הביט בי עם כיסאו הגבוה והמיוחד. בסלון ספות גדולות ושולחן ארוך שמצדדיו כיסאות ארוכים וצבעם שחור כפחם.

את ה'האירועים' הגדולים של הגיהינום מארחים אך ורק בבית השטן הגדול ולכן גודלו של הסלון בהתחשב לבית כולו. כל הרהיטים בצבע אדום כדם ושחור כליל, נברשות גדולות קישטו את התקרה והוסיפו אלגנטיות לאווירה. 

ובסופו של דבר, המקום הזה תמיד יהיה ריק בלעדיה.

"אתגעגע למקום הזה." מלמלתי לעצמי חלש, לא רציתי שישמע. מיד אני נותן למחשבה המיותרת להיעלם. "מתי אתחיל?" 

השטן הגדול כיווץ את גבותיו, "אל תמהר לשום מקום לוקאס, אתה תתחיל ביום הראשון ללימודים לפי תאריכם של בני האנוש." קולו הדהד בחלל. "תזכור, אתה לא תוקף ישר."

"כן אבא, הבנתי. בשביל מה? למה שלא פשוט אהרוג אותה?״ המחשבה על תחושת הסיפוק ברגע שאמלא את המשימה גרמה לידיי להתכווץ לאגרופים. 

"בני, אתה לא יודע מהו משחק? וחוץ מזה, אתה יודע עם מי אנחנו מתעסקים נכון? עדיף לחשוב בחוכמה ולא בפזיזות. אתה בעצמך תיהרג אם לא תעשה זאת נכון." הבית רעד מעט לקולו החזק של אבי. 

מי אני שיזלזל באבי, השטן הגדול. אני לא יכול לומר שהוא טועה כי אם אחשוב פזיז, המלחמה תתחיל עוד לפני מה שתכננו.

"ואל תשכח שהכנף שלך צריכה להחלים, אחרת לא תוכל להחביא אותן מבני האנוש." במילים אלו הוא העביר את מבטו אל הכנף הימנית שלי, הפצועה. כנפיהן של השטנים גדולות ועטופות בנוצות אפורות בגוון שחרחר , שונה משל המלאכים.

"המלאך הדפוק הזה." חשקתי שיניים כשהרצתי במוחי את המקרה, כשהוא חצה את הגבול והתחיל לתקוף את מי שהוא רוצה, כנראה שהיה שיכור מדי בשביל להבין למה נכנס לפני שגופו נקרע לגזרים במו ידיי. "זה יחלים מהר."

"אני בטוח." הוא הסכים כששילב את אצבעותיו, "ועכשיו, יש עוד עניין קטן-".

"לוקאס!" דלתות הכניסה הכבדות נפתחו ונגלתה אלינו דמותה העליז של ליז, מסתבר שהייתה אמיצה יותר מכפי שחשבתי.

Love The DevilWhere stories live. Discover now