לא יצאתי היום לבית הספר, אולי בגלל שאני מפחד שאמא תנעל אותי שוב בחוץ או בגלל שאני מנסה להתחמק מזאק ודפני.
לא אמרתי לטובי תודה שנתן לי להישאר ולא התקשרתי לקית׳.
לא עניתי לשיחות הבלתי פוסקות של דפני ולהודעות המודאגות שלה.
לא עשיתי כלום היום.
פשוט ישבתי וחשבתי לעצמי איזה חרא ענק אני.
בשעה מסויימת ביום קיבלתי שיחה מקית׳ ובטעות עניתי לה. משם, לא הייתה דרך חזרה.
״הלו?״ קית׳ נשמע מודאג, ״היי״ לחשתי, ״למה לא ענית לי היום בבוקר?״ הוא שאל ונשמע לחוץ במיוחד, ״ישנתי״ אמרתי באנחה, ״הלכת לבית הספר היום?״ הוא שאל, ״כן״ שיקרתי בלי בעיה, זה כבר נהפך להיות הרגל כנראה, ״הכל בסדר עם אמא?״ הוא שאל, ״כן, הכל נפלא״ אמרתי בסרקסטיות ברורה, ״היא עשתה לך משהו? רבתם?״ הוא שאל בעצבנות, ״איתה עדיין לא רבתי אבל יהיה לי ריב עם האמא השנייה שלי עוד מעט״ אמרתי, לקח לקית׳ כמה שניות ונשימות עצבניות להבין שדיברתי עליו, ״ג׳וני, תשתדל. בבקשה״ הוא אמר בשקט.
אני מנסה. תאמין לי שאני מנסה.
״תפתח את הדלת או שאני פורצת אותה עם סיכה״ דפני צעקה ודפקה על הדלת עוד הפעם, ״ג׳וני!״ היא איימה, ״לכי בבקשה״ ביקשתי, ״אני פה לבד, בבקשה תפתח״ היא אמרה ודפקה עוד הפעם על הדלת, ״אתה רוצה שאני ארד על הברכיים ואתחנן. בבקשה תפ-״ היא עצרה את עצמה כשפתחתי את הדלת, ״וואו, מישהו פה לא ישן״ היא אמרה ושמה את ידה על לחיי, ״אתה בסדר?״ היא שאלה ונראתה קצת מודאגת, ״בואי, תיכנסי״ הזמנתי אותה לשבת, ״אתה חייב לספר לי מה קרה עם זאק״ היא אמרה ומשכה את ידי, גורמת לי להתיישב לידה, ״לא משהו מיוחד״ מלמלתי, ״זה מסביר למה היום בבית הספר הוא בקושי זז ולא דיבר בכלל״ היא אמרה ועשתה לי מבט מלחיץ, ״ג׳וני, אתה מוזמן לספר לי ואל תמעיט במילים.״ היא הוסיפה.
אין לי כוח לזה.
״יצאנו לדייט, הוא אמר לי שהוא יודע שאני משקר לו על דברים מסויימים ואני התעצבנתי ועזבתי אותו״ אמרתי נאנח, ״למה שתעשה דבר כזה?״ היא שאלה, ״כי אני כבר אמרתי לו שאני מעדיף להיפרד מאשר לפגוע בו, הוא בחר להיפגע״ אמרתי באדישות, ״אני לא התכוונתי שזה יצא ככה״ תקפו אותי יסורי מצפון, ״אני רק רציתי שהוא יפסיק לאהוב אותי״ לחשתי.
״אני חשבתי שאהב- זאת אומרת, חיבבת אותו״ היא תיקנה את עצמה, ״אני חיבבתי אותו אבל אני לא אהבתי אותו״ אמרתי באנחה, ״נו באמת ג׳וני, הוא דאג לך, אהב אותך ושמר עליך. איך אפשר לא לאהוב אותו?״ היא שאלה, ״אני רק רוצה שהוא יהיה שמח, איתי, הוא לא יהיה שמח״ אמרתי בשקט, ״אוי ג׳וני״ הוא נאנחה, ״אני לא יודעת מה להגיד לך, אני מסכימה איתך״ היא אמרה ולקחה נשימה עמוקה, ״אבל גם לך מגיע להיות שמח״ היא הוסיפה.
אני לא חושב ככה.
פרק קצר שאני שונאת, הוא פשוט מתאר קצת איך ג׳וני מרגיש.
מה אתם חושבים?
YOU ARE READING
Small talk boyxboy
Teen Fictionג׳וני קרטר קיבל הרבה הערות, אימו אף-פעם לא העריכה אותו מספיק כדי שיהיה לו בטחון עצמי גדול יותר משל צנצנת, הילדים בבית הספר לא פוסחים עליו בצעדת המסדרון שלהם שמטרתה להביך נערים בדיוק כמו ג׳וני. טובי סיוארט לא פותח את פיו יותר מחמש פעמים ביום, הוא מעד...
