אז אתה מתכוון לשאול אותו על זה?״ קית׳ שאל ולקח עוד לגימה מכוס הקרטון שלו שהייתה מלאה בקפה רותח, ״אני לא יודע, זה בסדר לשאול בן-אדם על כמה החיים שלו דפוקים?״ שאלתי בציניות וקית׳ גלגל את עיניו, ״ג׳וני, עכשיו כשהוא אוהב אותך-״ עכשיו גם קית׳ ציני, ״אתה מוזמן לשאול אותו מה שתרצה״ הוא אמר ושילב את ידיו, ״אלוהים, חשבתי שאתה אמור לעזור״ נאנחתי, מתרווח קצת על הכיסא ומשלב את ידי כמוהו, ״תגיד..״ הוא התקרב לשולחן ואז נאבק להתקרב אלי, השולחן כנראה קצת הפריע לו, ״אתה והוא-״ הוא לרגע עצר, ״עשיתם דברים?״ פני מיד האדימו, יכולתי להרגיש את לחיי שורפות אותי מבפנים ומבחוץ, ״קית׳!״ אמרתי מופתע, ״אני רק דואג לאחי הקטן״ הוא הרים את ידיו כאילו הוא חף מפשע, ״אל תדאג, אני לא מתכנן להיכנס להריון בזמן הקרוב״ אמרתי וקית׳ צחק בקול רם, הרבה זמן לא שמעתי אותו צוחק, ועוד בגללי.
״שכחתי כמה אתה מצחיק״ הוא כמעט הפיל את כוס הקפה, ״תקשיב,״ הוא נרגע קצת, ״תשאל אותו מתי שהוא נראה לך מוכן לענות לך״ הוא אמר ושתה עוד קצת מהקפה, כיווץ את פיו ומלמל משהו על כמה שהקפה הזה חם.
״שב כבר״ דפני ביקשה ממני והחוותה לי בידה לשבת על המיטה שלה, ״אתה חייב לשמוע את זה״ היא אמרה בהתרגשות והוציאה את הטלפון שלה משום-מקום, היא לחצה על איזו הקלטה בטלפון שלה וחייכה בשובבות, ״אני מצטער״ הקול בהקלטה אמר, ״מה אני אמור להבין מזה?״ שאלתי מבולבל, ״סטיב ביקש סליחה״ דפני אמרה והחיוך שלה השתנה לחיוך תחמני, ״ומה את אמרת לו על זה?״ אם היא סלחה לו אני זורק את עצמי בפח, ״אמרתי לו שהוא יכול ללכת למצוא לעצמו מעודדות רזה ויפה, ושאני לא מעוניינת בסליחה שלו״ היא אמרה וחיוכה התרחב, ״מה שלום טובי?״ ובמעבר חד מאוד, השיחה הפכה להיות עליו, ״פגשתי את אמא שלו״ אמרתי, ״והייתה ביניהם שיחה די סוערת״ המשכתי,״היא גילתה על שניכם?״ דפני שאלה בהתרגשות מוזרה, ״לא, ממש לא״ נבהלתי, ״הם רבו על משהו שאני לא הבנתי״ ניסיתי לגרום למשפט להישמע הגיוני, אבל זה די קשה.
אני בקושי יודע משהו על טובי, שלא לדבר על המשפחה שלו, חוץ מאחיו והעובדה שההורים שלו עובדים הרבה, אני לא יודע כלום. לראות את (למיטב ידעתי) אמא שלו הייתה מין הצצה לחיים שלו שלא נראו כאלו מדהימים כמו שכולם חשבו.
״אוקי?״ דפני גם התבלבלה מהתשובה שנתתי לה, ״א-״ הטלפון שלי צלצל לפני שהספקתי להתחיל את המשפט.
״ג׳וני,״ זה היה קית׳, ״רוץ הביתה, אמא התקשרה אלי בלחץ, משהו לגבי אבא״ הוא אמר, ״אוקי, אבל נראה לי שהיא מעדיפה אותך יותר״ אמרתי בגיחוך, ״אני לא בדיוק יכול לנסוע כרגע ולהרגיע את אמא שלי״ הוא אמר וניתק.
דפני לא שאלה שאלות ונתנה לי ״לרוץ״ הביתה.
נכנסתי למעלית וחיכיתי שהיא תיסגר, מקצה הדלת צצה יד ותפסה בדלת, זיהיתי את היד (כן, דבר די מוזר להגיד), זה טובי.
״היי״ הוא אמר נעמד לידי, ״היי״ אמרתי ורגלי החלה לטופף, אם אמא באמת לחוצה לגבי אבא, היא בטח כבר משתגעת, ״רוצה לעלות אלי?״ הוא שאל, מחייך את חצי החיוך שלו שהורג אותי לסרב לו, ״אני לא יכול עכשיו״ אמרתי ולחצתי על כפתור הקומה שלי שוב, ״זה בגלל מה שקרה עם אמא שלי?״ צדקתי, זאת אמא שלו, ״לא, ממש לא״ אני לא רוצה שהוא יעלב, ״זה קשור לאמא שלי״ אמרתי במהירות בזמן דלתות המעלית נפתחו בקומה שלי, ״ביי״ נופפתי לו והוא נופף לי חזרה.
״תניחי את הוואזה״ ביקשתי, ״תשתוק״ אמא אמרה בכעס והטיחה אותו על הרצפה, מיליון רסיסים עפו לכל עבר והיא פשוט בהתה במה שעשתה, ״תרגעי בבקשה״ אני לא יודע מה להגיד במצב כזה, ״תלך מפה, אני לא רוצה לראות אותך״ היא צעקה, ״מה קרה עם אבא?״ שאלתי, ״אתה לא יודע מתי האזכרה של מי שאחראי לקיום שלך?״ איך שכחתי.
״כל שנה באותו תאריך אני יושבת בשקט בסלון וחושבת עליו, רק שהשנה הבן שלי לא נמצא פה כדי לעזור לי״ היא צעקה את המילים האחרונות, ״אני פה״ אני יודע שהיא התכוונה לקית׳ כשדיברה על הבן שלה אבל אין לי סבלנות להקשיב יותר לשטויות שלה, ״אני לא רוצה אותך פה!״ היא התקרבה אלי וניסתה לדחוף אותי, ״מה יש לך?״ צעקתי, ״מה יש לי?״ היא חזרה על השאלה, ״שני בנים, רק שאחד מהם לא מסכים לעוף לי מהפנים!״ היא הפעם הצליחה ודחפה אותי אחורה, ״את לא רוצה אתי פה? ביי!״ צעקתי, פתחתי את הדלת בברוטאליות ויצאתי בהליכה מהירה לכיוון המעלית, לוחץ על כפתור הקומה של טובי ומיד מתחרט, רק לפני כמה דקות התייחסתי אליו כאילו הוא איזו חתיכת זבל ועכשיו אני הולך להפיל עליו את כל החיים שלי.
לאן אני הולך אם לא אליו?
תקופת מבחנים, סליחה שלקח לי המון זמן.
איך הפרק?
YOU ARE READING
Small talk boyxboy
Ficção Adolescenteג׳וני קרטר קיבל הרבה הערות, אימו אף-פעם לא העריכה אותו מספיק כדי שיהיה לו בטחון עצמי גדול יותר משל צנצנת, הילדים בבית הספר לא פוסחים עליו בצעדת המסדרון שלהם שמטרתה להביך נערים בדיוק כמו ג׳וני. טובי סיוארט לא פותח את פיו יותר מחמש פעמים ביום, הוא מעד...
