Small talk boyxboy

פרק 27

דלת הלוקר שלי נסגרה בפראות וכמעט הורידה לי אצבע, ״אתה אידיוט או משהו?״ סטיב שאל אותי, ״הוצאת לי את המילים מהפה״ אמרתי ושמתי את תיקי על גבי, ״תפסיק כבר עם כל הציניות לרגע ותענה לי!״ הוא צעק, ״אני לא בטוח, אולי אתה תגיד לי, אני אידיוט?״ גיחכתי והוא נראה עצבני יותר ממה שהיה לפני רגע, ״אתה סיפרת לכולם שאני אחראי למה שקרה לדפני?״ הוא דחף אותי בחוזקה על הלוקרים ושם את ידו על צווארי, לא נותן לי לזוז, ״אני לא אמרתי כלום לאף אחד, טמבל. אם כבר שכחת, לדפני עדיין יש פה והיא גם יכולה להוציא צלילים וקולות מהגרון שלה״ אמרתי בטון מזלזל, ״שלא לדבר על השמועות שרצות עליך ועליה״ הוספתי וראיתי את הוורידים שלו מתפוצצים מרוב כעס, ״לך תגיד לדפני שזאת אשמתה שהיא נהפכה להיות פאקינג אנורקסית מפגרת, זאת לא אשמתי, זה חתיכת בולשיט! אני לא עשיתי לה כלום״ הוא צרח ושחרר את אחיזתו בצווארי שכבר החל לשרוף, ״אני לא הולך להגיד לה כלום, אתה מוזמן ללכת אליה, היא עכשיו לומדת במעבדה״ אמרתי והעברתי יד על צווארי בעדינות, למרות שזה לא היה נחוץ בכלל כי שנייה אחרי זה סטיב החזיר את ידו לאותו מקום בצוואר ולחץ חזק, ״לך תגדי לה!״ הוא ציווה, ״לא״ גיחכתי, ״אתה באמת רוצה עוד פנס?״ הוא שאל והרים את ידו השנייה שכבר קווצה לאגרוף, ״אתה מפחד ממני יותר משאני מפחד ממך״ אמרתי ופניו התכווצו, ״אני יודע בדיוק מה עשית לדפני ויש לי תמונות של ההודעות ששלחת לה״ הוספתי בחיוך, ״אז מה?״ הוא שאל וקירב את ידו לפני, ״אז למשטרה תהיה פחות עבודה״ אמרתי בגיחוך והוא הטיח את אגרופו בבטני במקום בפני, ״כדאי לך שלא״ הוא מלמל בזמן שהתרחק בצעדים גדולים ומהירים ממני.

לאט לאט הרמתי את התיק על גבי והלכתי לכיתה עם יד אחת שתומכת בבטן שלי שמרגישה כאילו היא הולכת להתפרק לפני ארוחת הצהריים, למרות שטעיתי, ברגע שעברתי שורת לוקרים אחת התמוטטתי בבת אחת על הרצפה, מרגיש את הרעידות בידי.

שכבתי על הרצפה כמה דקות טובות שבהן הרהרתי קצת על משמעות החיים ועוד דברים שאמורים לחשוב עליהם בזמן שגוססים אבל מישהו החליט להפריע לי ולעצור את רצף החשיבה שלי.

מי-שזה-לא-היה עזר לי לקום באיטיות והלך איתי לחדר האחות, שם הניח לי לשבת על המיטת טיפולים של האחות והתיישב מולי, כשניסיתי לפתוח את עיני כל מה שראיתי היה טשטוש אחד גדול וכשניסיתי לדבר הרגשתי איך הבטן שלי התכווצה וכמעט יצאה מהמקום, אז פשוט שכבתי שם, מכווץ כמו כדור, מול מישהו שאני מקווה שהוא דפני ומחכה לרגע בו הכאב יעלם ואני יוכל ללכת הביתה.

מצמצתי בערך חמש פעמים עד שראיתי בבירור את דפני בוהה בי בדאגה ומחייכת כשאני פותח את עיני לרווחה, ״חשבתי שתישן ואני אצטרך לקחת אותך לאמא שלך ולדבר איתה״ לדפני יש שנאה גדולה לאמא שלי, ״אתה יכול לדבר?״ היא שאלה, בלי לתת לי אפילו שנייה לנסות לענות לה, ״אני עדיין לא אילם״ אמרתי וניסיתי לשבת, הבטן שלי התמלאה כאב והרגישה כאילו הולכת להתפוצץ אם אני אזוז עוד קצת, ״אולי כדאי שלא תזוז״ הוא אמרה ודחפה אותי בעדינות חזרה למצב שכיבה, ״מישהו ישב לידי כשהגעת לפה?״ שאלתי והיא נענעה בראשה לשלילה, ״כשהגעתי לפה אתה הייתה חבוש ביד, היה לך שם חתך נוראי, ושקית קרח ליד הבטן שלך״ היא הסבירה והחוותה בראשה על שקית הקרח ששכבה לידי והתחילה להרטיב את המזרון עליו שכבתי.

״היי ג׳וני, איך אתה?״ קית׳ נשמע עליז ושמח יותר משאי פעם שמעתי אותו, ״אני עדיין לא מת״ מלמלתי, קית׳ גיחך, גיחוך קצת מזוייף, ״מצחיק מאוד״ הוא אמר ולקח נשימה עמוקה, ״אני ממש מתג-״ הוא נעצר, ברקע נשמעה דלת נפתחת, ״אני מנתק, אחזור אליך מאוחר יותר״ קית׳ אומר במהירות ומנתק.

בטח החברה החדשה שלו.

אחרי כמה שעות של שינה הבנתי שכדאי לפתוח את הדלת כי מישהו דופק שם קצת יותר מידי זמן, ״היי״ הקול שלי יצא קצת גבוה מההפתעה, ״אתה רוצה להיכנס?״ שאלתי ופתחתי את הדלת עוד קצת, ״טובי, מה מביא אותך לפה?״ שאלתי אחרי שהתיישב על הספה, ״אני לא בטוח״ הוא מלמל, מסתכל עלי בעיניים גדולות, ״אתה רוצה מים?״ שאלתי, נעמד מעליו, ״לא״ הוא אמר והזמין אותי לשבת לידו, ״אתה רוצה לקבוע עוד שיעור?״ התחלתי לנחש, ״אתה יודע?״ הוא שאל פתאום, ״מה?״ שאלתי מבולבל, ״אתה ממש מוצא חן בעיני״ הוא אמר והסתכל ישר לתוך עיני, ״מ-מה?״ אני לא רוצה להמשיך עם זה, ״אני ממש מחבב אותך״ הוא הסביר, מתקרב אלי, ״גם אני?״ אני כבר לא בטוח מה קורה פה, ״אני יכול לנשק אותך?״ הוא שאל והרגשתי את ליבי מאיץ, אני מתחיל לנשום בכבדות ולחיי בוערות, ״א-״ אני לא יודע איך להגיב אך טובי עוזר לי להחליט ומטיח את שפתיו בשלי בהפתעה.

ווואווו סוף-סוף הנשיקה הזאת!!
מה אתם חושבים?