מידי פעם עברו בי זכרונות מהנשיקות שלי ושל זאק אבל לנשק את טובי עלה על כל פיסות הזיכרון האלו. שפתיו נעו על שלי ברכות אך גם עם הרבה תשוקה, ידו טיילה על לחיי וידו השניה הייתה מונחת על הירך שלי, אגודלו מצייר צורות לא ברורות שהעבירו בי צמרמורות. לשונו מטיילת בפי, סורקת את האזור בזמן שלשוני מחפשת נואשות אחר לשונו, אני אוהב את התחושה של שפתיו מונחות של שפתי ומידי פעם זזות קצת, גורמות לי להינמס מהתחושה.
רגשות אשם תקפו אותי, התנתקתי ממנו במהירות, הוא נראה מבולבל מאוד, כמוני.
״א-אני לא יכול״ גמגמתי, נעמד במהירות, ״אסור.״ קבעתי, ״למה אתה מתכוון?״ הוא לא נראה פגוע בכלל, מבטו נראה מבין ומתעניין יותר מנעלב, ״אני לא יכול״ לחשתי, מתרחק קצת ממנו, ״למה?״ הוא גם נעמד, מתקרב אלי, ״כי זה לא בסדר״ הסברתי, מתרחק עוד קצת, ״מה זאת אומרת?״ הוא התקרב עוד קצת, משלים את הפער בקלות בצעד אחד שלו, ״אסור לי לנשק אותך״ אמרתי והרגשתי מאחורי את הקיר, מונע ממני להתרחק עוד קצת, ״אבל אתה רוצה״ הוא נעמד מעלי, לוחש לי בטון מגרה את המילים, ״אתה אוהב את זה״ הוא לחש לי לתוך האוזן, האוויר שיוצא מפיו מדגדג את תנוך אוזני, הרגשתי את החום עולה חזרה לפני ואת הפרפרים מאיימים לחזור לפעולה, הוא נשך את אוזני וגל חום מצמרר עבר בי.
״אתה רוצה שאני אנשק אותך?״ הוא שאל, שם את ידו על לחיי, לא עניתי, עצמתי את עיני וקיוויתי שהכל יחזור להיות רגיל, ״אתה רוצה?״ הוא חזר על השאלה בשקט, כבר הרגשתי איך הוא מדליק אותי במקומות מוזרים, הרגשתי את שפתיו על שלי והרגשתי את ההרגשה של ידו על פני. אבל אני רוצה יותר.
אני רוצה שהוא יתקרב אלי, חזו השרירי יגע בי ואני יוכל להרגיש את פעימות ליבו, לדעת האם הוא מרגיש כמוני, אני רוצה אותו ובהחלט לנשק אותו.
״כ-כן״ מיד התחרטתי שעניתי בחיוב, ״מה כן?״ הוא המשיך להתגרות בי, ״אני רוצה שתנשק אותי״ יישרתי מבט אליו, הוא חייך חצי חיוך והתקרב אלי באיטיות, הזמן שבו חיכיתי למפגש בין עורו החם בשפתיו לשלי הרגיש כמו נצח, אך כששפתיו פגעו בשלי, הזמן שחיכיתי להן היה זיכרון רחוק מאוד.
שמתי את ידי על עורפו וקירבתי אותו אלי, הוא כנראה אהב את זה כי לשונו מיד נכנסה לפי ממיסה אותי כל פעם שזזה קצת, כשידי תפסה את שיערו הוא חייך לתוך הנשיקה, כך גם אני עשיתי והוא מצא הזדמנות להעמיק את הנשיקה עוד קצת.
התנתקנו בשביל אוויר, שנינו מתנשמים בכבדות ומסתכלים אחד על השני, ידו עדיין על לחיי וידי עדיין מרגישות אותו, מסרבות לעזוב.
״קבענו שיעור ליום שני הבא״ הוא אמר בחיוך, ״א-אוקי?״ הרגשתי קצת מבולבל, ״ביי״ הוא לחש, ״ביי״ גבותיי עלו קצת מההפתעה, רגע לפני שיצא מהדלת הוא נתן לי נשיקה קטנה שהרגיעה אותי, גרמה לי להבין שהוא עוזב רק עד הפעם הבאה.
ואואואואו איזה פרק.
מה אתם חושבים?
YOU ARE READING
Small talk boyxboy
Teen Fictionג׳וני קרטר קיבל הרבה הערות, אימו אף-פעם לא העריכה אותו מספיק כדי שיהיה לו בטחון עצמי גדול יותר משל צנצנת, הילדים בבית הספר לא פוסחים עליו בצעדת המסדרון שלהם שמטרתה להביך נערים בדיוק כמו ג׳וני. טובי סיוארט לא פותח את פיו יותר מחמש פעמים ביום, הוא מעד...
