נכנסתי הביתה בשקט, מעדתי על החולצה שהשארתי הבוקר ליד השולחן המטבח שבו במקרה גם אמא ישבה, ״איפה היית?״ כאילו שאכפת לך, ״אצל חבר״ מלמלתי, התחלתי ללכת לכיוון החדר אבל היא עצרה אותי כשהיא לקחה נשימה עמוק, היא הולכת להגיד משהו על אבא, ״קית׳ תמיד הזכיר לי את אבא״ היא לחשה, ״כשרק התאהבנו״ התיישבתי מולה, ״הוא היה טוב לב, חכם, מצחיק וכולם רק רצו להיות לידו״ היא אמרה ובהתה בחלל מאחורי, ״אתה מזכיר לי את אבא שלך גם,״ היא הוסיפה במרירות, ״אחרי שילדנו את קית׳ ואתה הופעת, אבא שלך כעס כי הוא לא יכל לממן כלום יותר. אתה תמיד מזכיר לי את התקופה הזאת״ היא הסתכלה עלי בשנאה, ״אני שמח״ חייכתי אליה את החיוך הכי מגעיל שיכולתי להפיק, ״אל תהיה, אני לא היחידה שאתה מזכיר לה אותו״ היא חייכה אלי חזרה חיוך יותר מגעיל משלי, אני מתרשם מהיכולות שלה, ״אתה היית צעיר ואבא שלך לא יכל לעשות לך כלום אבל קית׳ עבר גיהנום״ היא אמרה ושילבה את ידיה, ״קית׳ שלי סבל בגלל שאתה היית בחיים, ושלא תבין אותי לא נכון, אני תכננתי להפיל אותך, אבא שלל התעקש שלא אעשה את זה״ היא אמרה, ״אני לא רציתי אותך אף פעם, אבא שלך הוא זה שחשב שעם עבודה כמו שלו הוא יוכל להאכיל עוד אחד״.
אני לא יכול להיפגע משום דבר שהיא אומרת, אני מרגיש כאילו כבר ניהלנו את השיחה הזאת למרות שעד היום היא סירבה להסתכל לעיני ולדבר באותו הזמן, ״הכל באשמתך״ היא לחשה, ״בגללך אבא מת!״ היא צרחה, ״אבא מת בגלל שהוא היה חולה ומטורף, את פשוט לא מבינה שהגבר שהתאהבת בו זה לא אותו הגבר שמת״ צעקתי עליה חזרה, ״אתה לא יודע מה זאת אהבה״ היא נעמדה, ״אולי את פשוט קיבלת את הרושם הלא נכון מאהבה, את לא אמורה לאהוב רק בן אחד שלך ואת השני פשוט לנטוש״ אמרתי והרגשתי את עיני צורבות, אני לא הולך לבכות עכשיו. לא אחרי שנים שלא נתתי לכלום לגרום לי לבכות, אני לא אתן לאישה הזאת לפגוע בי ככה.
״אני לא נטשתי אותך, אני גידלתי אותך בלית ברירה, מישהו היה חייב להאכיל אותך ולתת לך לישון איפהשהוא אבל אני מבינה שגם זה לא טוב לך יותר״ היא צעקה, ״שום דבר לא טוב לך!״ הרגשתי את כל הבית רועד, ״אבא היה משוגע, הוא היה אלים ואת יכולת להפסיק את כל מה שהוא עשה לקית׳ אם לא היית כל כך עיוורת ותקועה בשנאה שלך כלפי״ נעמדתי, ״את לא יכולה להאשים אותי במשהו שאת אחראית עליו״ צעקתי, ״אני שונאת אותך!״ היא צרחה, ״את חושבת שאני לא יודע״ אני מרגיש את הכל קורס, העיניים שלי נרגעו אבל כל שאר הגוף שלי מתחיל לאבד שליטה.
״אם אתה רוצה לדעת למה בכלל טרחתי לנהל איתך שיחה, זה בגלל שמחר אתה עוזב״ היא חזרה לישיבה, ״קיבלת מכתב בדואר, התקבלת לאיזה קולג׳ בסביבה ומחר זה היום האחרון שלך בבית״ היא שתקה לרגע, ״ממחר אתה כבר לא באחריותי, אתה עוזב לקולג׳.״ היא אמרה ויכולתי לשמוע שמחה בקולה, ״זה לא עובד ככה, יש לי עוד כמה חודשים עד אז״ מלמלתי, ״אז תמצא מקום אחר להיות בו עד אז, ממחר אתה כבר לא הבעיה שלי״ היא נעמדה שוב והלכה לכיוון הדלת, הוציאה את המפתח מהדלת, המפתח שלי וזרקה אותו לכיור, ״אתה כבר לא תצטרך את זה״ היא מלמלה ולחצה על הכפתור שמפעיל את גורס האשפה, ״את משוגעת, בדיוק כמו אבא״ מלמלתי, הולך לחדר וטורק אחרי את הדלת.
תאמינו או לא, זה הפרק לפני האפילוג.
תהיו מוכנים לסוף.
שנה טובה לכולם❤️
YOU ARE READING
Small talk boyxboy
Teen Fictionג׳וני קרטר קיבל הרבה הערות, אימו אף-פעם לא העריכה אותו מספיק כדי שיהיה לו בטחון עצמי גדול יותר משל צנצנת, הילדים בבית הספר לא פוסחים עליו בצעדת המסדרון שלהם שמטרתה להביך נערים בדיוק כמו ג׳וני. טובי סיוארט לא פותח את פיו יותר מחמש פעמים ביום, הוא מעד...
