Small talk boyxboy

פרק 33

יצאתי היום לבקר את קית׳, הוא סיפר לי שנותנים לו לצאת לכמה זמן והוא ביקש שאבוא, הוא כנראה לא יודע איזה סיבוך זה להגיע למקום המוזר הזה כי כשהתיישבתי מולו הוא הסתכל על השעון ונראה מופתע.

״למה לקח לך כל כך הרבה זמן?״ הוא שאל, ״אתה יודע כמה אוטובוסים לא מגיעים לפה? כי אני לא ידעתי״ שילבתי את ידי, ״אני מצטער שלא יכולתי לבוא לקחת אותך, אני בקושי יכול לעזוב את החדר שלי, יש לי כל-כך הרבה שיעורים״ הוא חייך אלי, מנסה להוריד אותי מעניין האוטובוסים.

״איך היה הדייט שלך?״ הוא החליף את הנושא לנושא אפילו יותר גרוע, ״בסדר״ אני די בטוח שאני מסמיק, ״למה לא סיפרת לי לפני?״ שאל, נראה קצת נעלב, ״אני לא ידעתי את זה עד הדייט״ זה חצי נכון, ״ראיתי אותך עם הבחור השני, האוסטרלי״ הוא התוודה, ״למה לא שאלת אותי?״ עכשיו אני נעלבתי, ״חיכיתי שאתה תבוא אלי ותספר לי, הייתה סיבה שנפרדת מהאוסטרלי-״ הוא שתה מכוס הקפה שלו, ״ורוב הסיכויים שזה בגלל שלא רצית להיות איתו יותר, כי לא רצית לספר לי״ הוא אמר, בטוח שהוא יודע בדיוק למה נפרדתי, והפעם, הוא די צדק.

״אז הינה, סיפרת לך״ אמרתי, קצת עצבני, ״אני לא רוצה לעצבן אותך״ הוא חייך אלי חיוך מנחם, ״אני פשוט שמח שסיפרת לי״ הוא הוסיף והפסיק לחייך, ״מה שלום אמא?״ הוא דורש ממני להתעצבן, ״אם היא הייתה מדברת איתי אני אולי הייתי יודע״ גלגלתי את עיני, ״אני מצטער ג׳וני,״ הוא נאנח, ״אני לא יודע מה לשאול, הזמנתי אותך לפה רק כדי לראות שאתה בסדר, אתה יכול ללכת אם אתה רוצה״ הוא חייך, שוב, ״ביי״ מלמלתי, קית׳׳ נראה קצת נעלב, ״ביי״ הוא נעמד מתקרב אלי ומחבק אותי חזק, ״ביי״ חיבקתי אותו בחזרה.

דני נעמד מולי, חיוכו הסגיר את מה שמתכנן לעשות לי, ״אתה יודע מה קרה אתמול?״ הוא שאל, גבותיו יצרו קמט מלחיץ, ״ספר לי דני, מה קרה אתמול״ התגריתי בו, הוא כיווץ את עיניו, ״אתמול סטיב עף מהקבוצה״ הוא אמר, ״ולמה זה ענייני?״ פחדתי לדעת לאן השיחה הזאת תתפתח, ״כי הוא ממש כועס״ הוא אמר והרחיב את חיוכו, ״עליך״ הוא לחש לי, בדק את הבעת פני המופתעת וגיחך לעצמו, מתחיל ללכת לכיוון ההפוך מאיפה שישבתי, ״אבל אני לא הלשנתי עליו״ נעמדתי, תופס בשרוול חולצתו, ״אנחנו הלשנו בשבילך״ הוא לא הוריד את החיוך המעצבן הזה מפניו, ״למה?״ שאלתי, מרגיש חסר אונים מולו כרגע למרות שאני יודע שהוא לא יכול לעשות לי כלום, ״כי אני רציתי״ הוא שחרר את שרוולו מאחיזתי בתנועה מהירה והמשיך ללכת.

שרירי היו קפוצים והרגשתי את ידי מתכננות לעשות משהו שלא רציתי לעשות, דחפתי אותו והוא מעד ודפק את ראשו בשורת הלוקרים, ״פאק, למה?״ הוא החזיק את ראשו בין שתי ידיו, ״אין לך זכות סתם להסיט אנשים נגדי ככה״ צעקתי עליו, ״יש לי זכות לעשות מה שאני רוצה״ הוא צעק חזרה, דוחף אותי חלש יותר משאני דחפתי אותו, ״לא, אין לך זכות לכלום! אתה סתם עוד איזה אידיוט עם כדור שחושב שמגיע לו הכל בגלל שהוא חזק יותר״ סיננתי, ״אז זה מה שאתה חושב עלי? אתה רוצה לשמוע מה אני חושב עליך?״ זאת אפילו לא הייתה שאלה כי שניה אחרי זה הוא כבר ענה לי, ״אתה חושב שאני לא יודע שאתה וטובי מזדיינים? אני יודע שאתה אוהב אותו ואם להיות כנה, גם הוא אוהב אותך אבל לי אסור לצחוק על זה כי מסתבר שבבית הספר הזה מקבלים פיות כמוכם!״ הוא צעק, עיניו האדימו, ״גם אתה כמונו״ קבעתי, ״גם אתה פאקינג כמונו אז שלא תעז לשפוט אותי!״ הרגשתי את האנדרנלין זורם בתוכי, הרגשתי כאילו אני באמת עושה עכשיו משהו, ״אני לא!״ עיני האדימו אפילו יותר ואחד מהוורידים בצווארו בלט, הוא נראה עצבני, ״שקרן״ גיחכתי, הוא דחף אותי, הפעם חזק יותר, ״תזהר ממני!״ הוא איים, ״אתה יודע שהמכות שלך לא מזיזות לי״ התייצבתי בעזרת הלוקרים, ״יופי״ הוא חייך והרים את ידו, כיווץ אותה לאגרוף ובמהירות פגע בפני, ״זה חלש יותר מבדרך-כלל, אתה בסדר דני?״ עברתי לציניות, ״תשתוק!״ הוא צעק ונתן לי עוד אגרוף בבטן.