הרגשתי ממש לא בנוח לשבת ולצפות בקבוצה של בנים שבזמנם החופשי שופכים עלי דברים שלא יורדים ובחור אחד שיורד איתי במעלית כל יום ולא דיבר איתי אפילו פעם אחת, לעומתי, דפני נראתה נרגשת מאוד. התנחמתי בעובדה שלא היינו היחידים באולם, היו עוד כמה בנות שישבו כמה שיותר רחוק מאיתנו ותפסו את רוב תשומת ליבם של השחקנים.
הבחור השתקן, מסתבר, נקרא טובי. אני חושב.
כל פעם שהוא לוקח ממישהו את הכדור (כל פעם) הוא מקבל טפיחה על הגב ואיזה: ״טוב, טובי״. דפני מידי פעם הלכה אל הספסל ודיברה עם אחד מהשחקנים שאיתה בשיעור היסטוריה.
״תתקשרי אלי ואולי נעשה יחד את העבודה?״ החבר של דפני משיעורי היסטוריה אמר לה והיא הסמיקה, ״אוקי״ היא אמרה בשקט בזמן שהוא הלך. ״הוא לגמרי בקטע שלי״ היא אמרה בהתרגשות, ״כן״ חייכתי חיוך קטן, חיפשתי את טובי, רציתי לראות אם הוא שם לב שאני (בעקבותיה של דפני) עוקב אחריו.
הוא שם לב אלי. קצת יותר מידי.
הוא הסתכל עלי, והסתכל, והסתכל. ״והוא בקטע שלך״ דפני לחשה ותקעה לי מרפק במותן, ״דפני, את יודעת איזה כחולים יש לי במותן בגלל כל המרפקים שלך״ אמרתי וטפחתי עם ידי על המותן שלי שכבר הפכה לסגולה, ״הוא עדיין מסתכל עליך״ היא לחשה לי ואני הרמתי את מבטי, הוא עדיין מסתכל. ״בוא נלך״ לחשתי לה בחזרה, ״הוא עדיין מסתכל״ היא לחשה בגיחוך, ״אני הולך״ לחשתי והתחלתי ללכת לכיוון היציאה, דפני הלכה אחרי בצחקוקים. ״הוא לגמרי בקטע שלך״ היא לחשה וצחקה.
כשנכנסתי, סליחה, נכנסנו למעלית, שנינו לחצנו על כפתורי הקומה שלנו באותו הזמן, עכשיו שאני יודע את שמו והוא יודע את שלי אנחנו שווים. ״טובי זה קיצור לטוביאס?״ שאלתי בלי כוונה לקבל תשובה, השאלה הכי מטומטמת שלי מאז ששאלתי בשיעור מדעים אם ירק יכול להצמיח רגליים, ״אם הצבע יורד, אתה חושב שדני יצבע בצבע אחר? תמיד רציתי לנסות לצבוע באדום״ אמרתי והוא גיחך, ״אתה לא מדבר איתי בגלל מי שאני או סתם בגלל שאין לך כוח?״ שאלתי והוא גיחך שוב. אני ממש מצחיק היום.
כשהמעלית הגיע לקומה שלי יצאתי מהמעלית באיטיות, ״ביי״ אמרתי והוא הרים את מבטו, ״ביי״ הוא החזיר.
אני נשבע שלא ציפיתי לזה. הייתי מוכן לכל תרחיש, אפילו אם הוא היה יוצא מהמעלית ומפוצץ אותי במכות עד שאאבד את ההכרה, הכל. אבל אל ציפיתי שהוא ידבר. הקול שלו נמוך, אבל אל יותר מידי, הוא חלש אבל אפשר לשמוע אותו בלי להתאמץ, קצת צרוד. עד עכשיו הייתי בטוח שהוא אילם.
״איפה היית?״ קית׳ שאל ברגע שנכנסתי הביתה, ״הלכתי לראות משחק כדורסל״ אמרתי ולקחתי תפוח מהקערה במטבח, ״כדורסל? חשבתי שאתה וויתרת על כדורסל?״ הוא שאל ולקח את התפוח ממני, ״תרד ממני אוקי? לא באמת אכפת לך ממני ומהחיים שלי, אתה פשוט חייב להיות הילד המושלם של אמא ולדאוג להכל. פשוט תעזוב אותי, אני לא צריך עזרה או דאגה״ אמרתי בכעס ורצתי לחדרי, ״אני דואג לך ג׳וני!״ הוא צעק לפני שהגעתי לחדרי, ״אז תפסיק!״ צעקתי בחזרה וסגרתי את הדלת הכי חזק שיכולתי, אני לא יודע על מה זה יותר השפיע, על הדלת או עלי, אבל אחת מהעצמות בידיים שלי כנראה יצאה מהמקום.
YOU ARE READING
Small talk boyxboy
Fiksi Remajaג׳וני קרטר קיבל הרבה הערות, אימו אף-פעם לא העריכה אותו מספיק כדי שיהיה לו בטחון עצמי גדול יותר משל צנצנת, הילדים בבית הספר לא פוסחים עליו בצעדת המסדרון שלהם שמטרתה להביך נערים בדיוק כמו ג׳וני. טובי סיוארט לא פותח את פיו יותר מחמש פעמים ביום, הוא מעד...
