יהלומים / ג'ורדן ספרינג / TheWattys2016

פרק 12

שיעורי מתמטיקה הם הדבר המיותר ביותר עלי אדמות. חשבתי לעצמי בעת שהמורה המתסכלת נטלי החלה לשפוך מפיה אינספור מילים על מספרים, על אותיות ועל פונקציות שהקשו עלי להבין את קשרם, האחד לאחר. היה יכול זה להיות דווקא שיעור נחמד. השמש הרכה שטפה את כיתתנו דרך החלון, אך מה, הוסיפה יותר כיעור וכאב לשיעור מאשר יופי ותחושה נעימה. אפה הארוך של המכשפה הטיל צל על הלוח שמאחוריה והוסיף לתדמית המכשפה שהצליחה ליצור לעצמה. וקולה הצווחני? קרע את אוזני היושבים כולם, כך שהנאה לא הייתה טמונה בשעת מכאוב זו. ולמה לעזאזל אמורות לעניין אותי בעיותיה של המתמטיקה? המשכתי לתהות בעצבים. בעיותיי קשות יותר מאלו שלה, ואם מעוניינת היא לפתור את בעיותיה, מדוע כה תלותית דווקא בי או בבני דורי? שתפנה לזקנים, אותם המתמטיקה מעניינת. או שתנסה להיאבק בגורלה המר והבעייתי בעצמה.

"פונקציה רציונלית..." - רציונלית? - "היא פונקציה שניתן להציגה כמנה של שני פולינומים." - פולינומים??? - על מה לעזאזל מדברת? עכשיו רק חסר שתתרץ את עיסוקה חסר התכלית בכך שתצטט את ג'יימס ג'ינס ותאמר שנראה כי היקום כולו עוצב על ידי מתמטיקאי טהור, כי היקום כולו עוצב על ידי במאי סרטי אימה מפורסם. אחרת, איך יהיה ניתן להסביר את חיי? - "ועכשיו, יקיריי, אציג זאת על הלוח!" שלפה טוש בצבע דם מכיסה הימני והחלה להדגים: "למשל, הפונקציות הבאות הן פונקציות רציונליות."

y=1/x^2-9

y=x^2-x+9/x

y=6/x

"תחילה, נדון בפונקציה y=1/x. במכנה של פונקציה זו מופיע x. אם נציב בפונקציה x=0, נקבל y=1/0, וביטוי זה הוא חסר משמעות." - לפחות כמוך... אמרתי לעצמי, לא הבנתי מדוע בחרה לעסוק כל חייה במקצוע כה משעמם וחסר אמירה. כה מיותרת ומשעממת המתמטיקה. היא חסרת ערך או הכרח לפחות כמו האשכולית האדומה והבצל הסגול והוופל בטעם הלימון. למה בכלל נכנסתי לכאן? עכשיו הייתי יכולה לבלות עם דילן וזואי בעליית הגג של בית הספר; להאזין למוזיקה איכותית, לאכול את ארוחת הצהריים שלי לפני בוא הצהריים ולצחוק מעט. במקום כל אלו, אני כאן. ועם השטן. ועם 0% של מוטיבציה לצד 100% יאוש. אוי, לעזאזל! המתמטיקה השתלטה עלי!