היום הצטרף לכיתה שלנו תלמיד חדש - ישן.
לאחר התחקיר הקצר, בעצם על מי אני עובדת, לאחר תחקיר האישיות המעמיק והמקצועי ביותר שביצעתי בחיי, אחד שלא היה מבייש את הבלשים הבכירים ביותר בסוכנות הפדרלית, גיליתי שהתלמיד הזה היה התלמיד המצטיין ביותר בכיתת מדעי המחשב המוערכת ושבסופו של דבר החליט ללמוד אדריכלות. לפי העדכון האחרון בעמוד ה"פייסבוק" שלו, התקשה למצוא את התחום הצבעוני בנושא של שחור ולבן והייטק. כמה מתוק מצידו.
שמו דילן ווסט והוא בבירור אחד מאותם הבחורים שאליהן התכוונה הבחורה שהגתה את מיתוס "הנסיך על הסוס הלבן". הפעם הראשונה שבה נתקלתי בדילן הייתה כשמעדתי והתרסקתי על רצפת המסדרון. ואיך אפשר לשכוח את המפגש הזה; כשהוא אמר "קחי את היד שלי," ואני בתגובה פלטתי "יאמי". ללא ספק הבכתי את עצמי עד כלות נשמתי באותו הרגע, כמה רומנטי. ולא מביך בכלל.
"סליחה שאיחרתי, המורה." התנצל תוך כדי שפתח את דלת הכיתה כארבע דקות לפני ההפסקה הגדולה והמשיך את מסורת האיחורים הכללית, "אני דילן, התלמיד החדש. אפשר להיכנס?" שידר ביטחון עצמי מהול בענווה. ואני לא חוזרת בי, הוא באמת נראה טעים במיוחד.
"בוא," קיבלה אותו המורה סם, "היכנס בבקשה, שמעתי עליך כל כך הרבה. אמך משבחת אותך ללא הרף." סיפרה וגרמה לו להתכווץ בביישנות. הוא הניח את צרור מפתחותיו על שולחן העץ וישב על יד וינסנט, התלמיד המועדף על סטלה - המורה מרתיחת הדם לאופנה, ובין היתר, התלמיד השנוא עליי מכולם. אני מקווה שהוא לא מעצבן כמו וינסנט וסטלה.
"תסתכלי על הבחור הזה," לחשה לי קנדל שישבה בשולחן מימיני והמשיכה "לא הייתי מתנגדת לצאת איתו לסרט, או לשכב איתו." - צחקקה ומשחה את שפתיה בשפתון נוצץ שקוף למחצה בגוון אפרסק בהיר. ממש שלפה את התותחים הכבדים לקראת כיבושי נפוליאון; כלומר, כיבושי קנדל (את דילן). "אגב, לונדון, אזכה לראות אותך במסיבה שלי?" שאלה ושיחקה בו זמנית בשערה הארוך והבוהק כדי למשוך את תשומת ליבו של הבחור.
"לא, קנדל, סליחה. אני לא חושבת שאוכל להגיע היום." התנצלתי. זה אמנם היה חצוף מצידי אך פשוט העדפתי לבלות ערב שליו בביתי. וחוץ מזה, מפלס החשק שלי להשתתפות במסיבות ירד ללא עוררין מתחת לקו האפס אחרי תקרית הארי לורנס.
"ומה לגביך, זואי? תגיעי? יהיה ממש כיף, אני מבטיחה!" התיימרה לשכנעה גם את חברתי.
"אני צריכה לשמור על אחי הקטן היום," חסכה במילים מרוב חרדה, "בפעם אחרת."
"חבל, אתן תחסרו לי." קנדל נשמעה מאוכזבת, או לפחות ניסתה להישמע כך.
"נראה לכן שהחדש ירצה לבוא?" הרהרה.
"לא תדעי אם לא תנסי" השיבה זואי באדישות האופיינית לה.
"שקט, בנות..." המחנכת סם הרימה קולה בסמכותיות וקטעה את שיחתנו. "דילן, כפי שאתה בוודאי שם לב, הכיתה עתירת בנות פטפטניות, יש מצב שאלו ההורמונים." האירה את עיניו למצב והוסיפה "אחוז הבנים הוא אמנם זעיר, אבל אני בטוחה שהבנות יצליחו להסתפק במה שיש, בכל זאת, כולכם גברברים נאים כל כך." – מאז היום שבו נכנסה לחיי, הבנתי שהמורה סם משתדלת להיות משעשעת כדי להתחבב עלינו, מה שלא עובד לה וגורם בתגובה לשתיקות מביכות בעיקר. אולי היו לה מספר הצלחות בודדות שבהן הוציאה מקהל התלמידים הקשה גיחוך קל, אבל כאן זה מסתכם.
YOU ARE READING
יהלומים / ג'ורדן ספרינג / TheWattys2016
Genç Kurguלונדון מילר, כוכבת על בת שש עשרה, נרשמת בפעם הראשונה בחייה לבית ספר תיכון ציבורי, זאת לאחר שאיבדה את הוריה בתאונת דרכים קטלנית, ולאחר הסתגרות, הסתתרות מהציבור ודיכאון של חודשים. במסגרת חייה החדשים היא מגלה שהיא משתוקקת לידידי נפש אמתיים, ול...
