חזרתי מהסטודיו מאושר שאדי נתן לי לצלם היום, החודשים האלה של העבודה מאחורי הקלעים גרמה לי לרצות ליצור בעצמי, לחפש בעצמי את נקודת המבט המיוחדת, זו שאף אחד לא שם לב אליה. זו שתביא את המבט לאן שאני רוצה. זה יכול להישמע משעמם צילומי הריון של משפחה, הורים וילדה קטנה, אימא עם בטן גדולה. אבל זה לא כך, רציתי להוציא מהם תמונות אמיתיות, לא פוזות מול המצלמה.
אד נתן לי יד חופשית, יותר נכון הוא היה חייב לרוץ למקרה חירום משפחתי והשאיר אותי לבד בסטודיו ונתן לי את המושכות. ואני לקחתי אותן לאן שתמיד רציתי, להראות איך אנשים נראים באמת, לא תמונות מבוימות. עקבתי אחריהם בבית שהם לא שמו לב וצילמתי. ובסוף כאשר הם ביקשו תמונות קונבנציונליות אספתי אותם לכמה תמונות של כל המשפחה על הספה או בגינה.
כאשר הגעתי לסטודיו והראתי לברנדון את התמונות שצילמתי והוא ממש התלהב, מחר אד יראה את התמונות ונראה מה הוא יגיד.
נכנסתי הביתה מתרגש לספר, ראיתי את הרכבים של ההורים שלי בחנייה אז ידעתי שהם בטח בבית.
"אימא, אבא, אתם לא יודעים מה קרה היום!" צעקתי כשפתחתי את דלת הבית, ראיתי אותם יושבים בסלון ופניתי למלא אותם בפרטים "אתם לא תאמינו, אד לא יכל לעבוד היום אז הוא שלח אותי לעשות עבודה לבד! לצלם תמונות הריון למשפחה בעיירה הסמוכה, הייתה להם ילדה חמודה כזו זה ממש היה קל להוציא ממנה תמונות מקסימות, עבדתי איתם שעתיים והוצאתי תמונות מדהימות, קצת שונות מהתמונות הרגילות כי היה לי קונספט קצת שונה בראש אבל אני בטוח שהם יאהבו אותן, עכשיו אני רק צריך לשכנע את אד לתת לי עוד עבודות, זה היה כל כך מרגש להיות זה שמחזיק את המצלמה ולא רק העוזר, אני חושב שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים, אני יודע שזה קצת מוקדם להחליט אבל האדרנלין שהרגשתי זה מה שאני רוצה להרגיש בעבודה שלי, אני רוצה להרגיש שאני יוצר משהו אחר מהמציאות והם היו כל כך נחמדים, אני מרגיש שממש הצלחתי לתפוס את המהות שלהם בתמונות"
ההורים שלי שתקו אז ראיתי בכך הזדמנות להמשיך "אני יודע, אני יודע, אלו רק תמונות הריון, אבל אני אתאמן ואני אלמד ואני אצלם דברים יותר חשובים, אני לא רוצה להיות צלם חתונות, אני רוצה להיות צלם אמנותי, אני רוצה לתפוס את האנשים כאשר הם לא מצפים ולהראות את זה בכל העולם" עצרתי לא מבין למה הם לא מגיבים עדיין. אימא שלי קמה ועמדה ליד אבי שלי ואבי חיבק אותה ביד אחת לוחש לה משהו לאוזן
"אההם, אימא? אבא? מה קורה" שאלתי מסתכל עליהם ושם לב בפעם הראשונה שהם לא מחייכים, דווקא ההפך, הם נראו כאילו חיוך זה הדבר האחרון שעולה על דעתם עכשיו
"בייבי, תשב בבקשה" אמי אמרה לי בקול שקט מידי שהלחיץ אותי
"אימא מה קרה?" שאלתי בקול חשדני, האם עלו עלנו שוב? האם אני אצטרך לקום ולברוח שוב? כי זין דיי נמאס לי מזה!
YOU ARE READING
ביחד ולתמיד
Romanceזהו סיפור המשך ל"זה לא יכול להיות הסוף" אם לא קראתם לא תבינו.... מייק חזר לארצות הברית על מנת למצוא דרך לחיות בישראל עם אלון, מה שהוא לא לקח בחשבון זה שהפעם הבאה שהוא יחזור לארץ זה יהיה לבית החוליםי כי אלון נפצע באימון. אלון בבית חולים מייק יו...
