ביחד ולתמיד

פרק 5 (אלון)

שמעתי קולות צועקים מרחוק, אם אפשר להגיד קול מטושטש אז היו לי ברקע קולות מטושטשים, הם נשמעו כאילו בתוך חדר רחוק ממוסכים על ידי קירות של זמזומים, כל מיני קולות לא מוכרים אחרים שלא היו מילים. צפצופים אולי. אולי אני חולם, אבל גם בשביל חלום הכל היה מאוד מוזר.

"לא!" שמעתי קול של גבר

"אתה לא תגיד לי מה לעשות!" קול של אישה

"את לא תחליטי בשבילו!" שוב גבר

"קראו לי לכאן להחליט, אני אחראית עליו" אישה

"את ויתרת על הזכות הזאת כבר לפני הרבה שנים, את לא תחליטי!" גבר

"מי אתה בכלל?, מאיפה הגעת?" אישה

אני המשפחה שלו בשנה האחרונה!" גבר

"אני אמא שלו ואני אחליט!" אישה

"את לא אמא שלו כבר שנים והוא מעל גיל 18 אז אין לך זכות חוקית עליו!" גבר

"אני לא יודעת מי אתה ולך בטוח אין שום קשר אליו!" אישה

"את לא תחליטי בשבילו, הוא יתעורר ויחליט בשביל עצמו!" גבר

"קראו לי כדי להחליט צריך לעשות את הניתוח עכשיו אז אני אחליט!" אישה

"אההההה" הגבר צעק "את תחכי עד שיעירו אותו והוא יחליט!"

"אין לך שום דרך לעצור אותי!" אישה

"דווקא יש לי!" הוא צעק בקולי קולות מרעיד את הקירות

היה שקט לשנייה ואז שוב הגבר צעק בכעס "כן אני יודע שעכשיו אמצע הלילה! אני אשלם לך יותר על זה, אבל אני רוצה שעכשיו תוציא לי צו מניעה!" שקט כמה שניות "לא אכפת לי את מי תעיר בשביל לחתום על זה אבל זה נושא של חיים או מוות!" הגבר המשיך בשיחה עם דמות דמיונית

"אתה לא תוציא צו מניעה!" האישה צעקה בחזרה

"חכי תראי איך אני מוציא צו מניעה" הגבר צעק שוב "תקום עכשיו ותמצא איזה שופט צריך להעיר שאלון שוכב מחוסר הכרה ואימא המטומטמת שלו רוצה להחליט מה קורה איתו ואני לא אתן לה" הוא שאג כמו אריה.

אני מחוסר הכרה? ניסיתי להבין מה קורה מסביבי ולא זכרתי שום דבר, עדיין שכבתי מעורפל לא מצליח לראות שום דבר או להבחין מי הם בדיוק הקולות סביבי.

"אדוני וגברתי אני צריך החלטה" אמר קול שקט יותר ליד

"דוקטור אם אתה עושה מה שאישה הזאת אומרת אני בעצמי אתבע אותך בבית משפט ואתה לא תעסוק ברפואה עוד יום אחד בחיים שלך!" הגבר איים

"אני צריך החלטה אדוני, אנחנו צריכים להחליט מה אנחנו עושים אבל מכיוון שאין לו אפוטרופוס והאישה פה היא אימא שלו אנחנו צריכים להקשיב לה" אמר הקול השקט