ביחד ולתמיד

פרק 30 (אלון)

אז הסיפור הגיע לסיומו, תם ונשלם החלק הזה בחייהם של מייק ואלון, אני מקווה שנהנתם ואתם יותר ממוזמנים להביע את דעתכם על הסיפור.

אני מקווה שאהבתם אותם כמו שאני אוהבת אותם, תודה גדולה אני חייבת ל שעודדה אותי לכתוב לכל אורך הדרך

+++++

"הפתעה" צעקו כאשר פתחתי את האור, מצמצתי כמה פעמים מנסה לראות מה קורה סביבי, החדר היה מלא בלונים פרצופים מחייכים ועוגה. אני ומייק מחזיקים יד ביד מחכים לרגע שנוכל לזחול ביחד לתוך המיטה מחובקים.

"מה? מה אתם עושים פה?" שאלתי מבולבל, בחדר היו המאושפזים שנשארו את השבת, חיים, שלומית ושחר, שרון, מירי יוסי ועוד כמה צעירים מהקיבוץ שהגיעו איתם, אפילו תמיר הגיע מפתיע אותי בנוכחותו.

"יש לך יום הולדת, דה?" שחר ניגש וחיבק אותי לוחש לי לאוזן "אז אני מבין שהתוכנית שלך הצליחה" מתרחק ממני ומסתכל לתוך עיניי, חייכתי אליו והנדתי בראשי "יופי!" הוא אמר

אחד אחרי השני כולם ניגשו אלי לתת לי חיבוק מאחלים לי ברכות וניגשים אחר כך למיקי מברכים אותו. בחדר דיברו אנגלית ועברית בבת אחת כולם. זו היום הולדת הראשונה שחגגתי מאז גיל שלוש, הפעם הראשונה שמישהו עשה לי מסיבת הפתעה, הפעם הראשונה שלמישהו בכלל היה אכפת שנולדתי. חיים ושלומית החזיקו אותי חזק אליהם מתמהמהים לשחרר את החיבוק, כל אחד מהם מראה לי את אהבתו.

התחושה שהרגשתי הייתה חדשה, סוג של אופוריה, תחושה של משפחה, למרות שהיא הייתה מורכבת מאנשים שלא היו קשורים בדם, הם היו קשורים באהבה. החדר היה מנוקד אנשים, חלקם ישבו על כיסאות שמשכו מהלובי, חלקם ישבו על ריצפה, כולם היו שם בשבילי.

"כמעט והתייאשנו" שרון צחק

הסתכלתי עליו במבט לא מבין מרים גבה "חשבנו שתגיעו לחדר קצת יותר מהר, אני לא רוצה לדעת מה קרה אבל זה כנראה היה טוב כי זה לקח שעה וחצי" החדר כולו פרץ בצחוק

"אז אני מבין שהשלמתם" יוסי שאל מפתיע את כולנו, כידוע הוא לא דברן גדול אבל אם הוא מדבר זה מסיבה טובה

"כן" אמרתי מסתכל על מייק שישב על מיטה לידי מחזיק את ידי

"יופי" יוסי הנהן בחיוך

"עוגה!" ניר צעק וכולם הצטרפו ומחאו כפיים

"ואחר כך מתנות" שלומית אמרה בחיוך

"מתנות? יש מתנות?" חייכתי כמו ילד בן חמש

"כן, כן, איך יכול להיות יום הולדת בלי מתנות" שלומית ניגשה לעוגה שהייתה מונחת על הכוננית ליד המיטה, היא הוציאה מאיזו שהיא שקית נרות והניחה אותם על העוגה. הסיטואציה של יום הולדת אמיתית, עם עוגה ונרות, מתנות ובלונים הייתה הזויה. גיל 19 ויש לי כול מה שלא העזתי לבקש או לחלום עליו.