ביחד ולתמיד

פרק 27 (מייק)

שכבתי במיטה מביט דרך החלון על אור ראשון מבציע, לא הצלחתי להירדם כל הלילה, היום הגיע. היום בו אני עוזב אם אלון לא יוצר איתי קשר. יום ההולדת של אלון. החדר היה החדר של יניב, החדר שהיה של אלון בזמן האחרון, לישון במיטה שלו לא הביא נחמה, רק יותר געגוע. למרות שהוא לא ישן פה כבר חודשים ניתן היה להריח אותו בחדר, במצעים, בבגדים שהיו זרוקים, במחברות מהן למד, בספרים אותם הוא קרא.

החדר נראה כמו שילוב של ישן וחדש, של יניב ואלון. תמונות של יניב תחת אותה קורת גג עם האפטרשייב של אלון. ברגעים שהייתי ממש אכזרי לעצמי הייתי פותח את הפקק ומריח את הריח שלו. עכשיו אני צריך להחליט, נשאר או הולך, אני יודע שאמרתי שהיום אני קונה כרטיס טיסה הביתה אבל לא יכולתי להביא את עצמי לעשות את זה. פתחתי את המחשב כמה פעמים רק בכדי לסגור אותו, לא מעז לחפש לוחות זמנים.

הסתובבתי במיטה מחפש על השידה ליד המיטה את הטלפון שלי, 5:32 בבוקר, לא זמן לקום בבוקר אבל למי שלא ישן אולי אפשר להגיד שזה גם לא זמן לחזור לישון.

התרוממתי מהמיטה מחפש בגדים נקיים ללבוש בתיק שהיה צמוד למיטה, משכתי משם חולצת טי שירט פשוטה וגי'נס קרועים בברך. התלבשתי מסתכל על עצמי במראה, נראתי נורא, עיגולים שחורים מתחת לעיניים, פנים נפולות. מתי בפעם האחרונה חייכתי כי אני רוצה ולא בגלל שמצפים ממני? אין לי מושג.

יצאתי בשקט מהחדר בהחלטה נחושה ללכת לשבת קצת בים לנקות את הראש ולהחליט החלטות, בלי טלפון, בלי מצלמה, בלי גירויים, רק אני והים.

עברתי במקלחת מצחצח שיניים ומתפנה ומתפלל שאני לא אעיר אף אחד בדרך. ברגע האחרון החלטתי שארנק הכרחי ועברתי דרך החדר לקחת גם אותו. יצאתי מהבית בשקט צועד ברחובות השקטים של חיפה. בשעה כזו ביום שבת אפילו הציפורים ישנות.

הכבישים היו ריקים, מידי פעם יכולתי לשמוע רכב נוסע כמה רחובות ליד אך לא פגשתי אף אחד ער עד שלא הגעתי לכביש הראשי המפריד את השכונה מהים. חיכיתי לאור ירוק שלא כמו ישראלי טיפוסי, אני יודע שאף אחד לא נוסע בשעות כאלה, אבל אותי חינכו לעבור רק בירוק וכך עשיתי.

הגעתי לשביל הצמוד לים והתחלתי לצעוד עליו דרומה לכיוון האזור בו ידעתי שיש בית קפה ואולי אוכל לקנות לי איזה קפה באחד מהם. לא הרגשתי צורך להתחמם, ידעתי שחום חיצוני לא ישפיע על הקור שהרגשתי בפנים. הייתי צריך את הקפה בכדי להתעורר ולאפשר לי לחשוב באופן צלול.

צעדתי לאיטי צופה בזקנים שעושים תרגילים על החוף או נכנסים למים, פה ושם היו גם כמה צעירים השרועים על החוף בתנוחות שינה המעידות שסביר להניח שהם נרדמו פה לאחר בילוי ולא בדיוק תכננו זאת מראש. הרי מי הולך לישון עם נעלי יציאה וכובע הפוך על הראש?

בבית קפה הראשון שעברתי על פניו היה סגור, המציל על החוף שהכרתי דרך חיים כיוון אותי לקיוסק בהמשך בו מוכרים קפה לדרך. לאחר שהמשקה החם והמר היה בידי צעדתי לכיוון הים וישבתי על הנקודה המפרידה בין החול הלח ליבש.