תודה לכל מי שעוקב אחר הסיפור (-: זה ממש כיף לקבל הערות חיוביות אז תרגישו חופשי להצביע ולכתוב... מצטערת שלקח לי יום לעדכן, ימים עמוסים עכשיו
תהנו מאלון -
"קדימה" עמדתי באמצע האולם תרגול, הקביים היו מונחים על הקיר המרוחק ממני אך הפעם הפיזיותרפיסטית עמדה מולי מעיצה בי לעשות את הצעד הראשון. מיומיים אחרי הניתוח כבר דרשו ממני להתחיל לעבוד, אין פה מנוחה, אף אחד לא מרחם עליך, רק מצפים ממך לתוצאות, לעבודה קשה "תעשה את זה בשביל מייק" היא אמרה בחיוך יודעת איך להניע אותי.
עשיתי צעד לוקח את רגל שמאל הבריאה קדימה, נשען על ימין, כיווצתי את כל הגוף כדי להצליח, הייתי כולי מרוכז, מרים ידיים באוויר לשיווי משקל או לתת לעצמי תנופה, לא ברור בדיוק, אבל זה הרגיש לי יותר בטוח. משכתי את רגל שמאל לפנים ועשיתי זאת!
הצלחתי!
"כל הכבוד!" קראה מיכל ולא יכולתי שלא חייך גם, צעד ראשון על רגל ימין. עד היום הצלחתי רק להעביר משקל, עד היום לא עשיתי צעד, עד עכשיו.
"עוד אחד" היא הודיעה לי. ידעתי שאני חייב לעשות את זה, אני חייב להצליח, אני לא יכול להרים ידיים!
לקחתי נשימה עמוקה מרים את רגל ימין באוויר ומניח אותה כמה סנטימטרים לפני. עדיין לא הרגשתי בטוח מספיק בכדי לעשות צעד גדול. בייבי סטפס אמרו לי וזה מה שאני מתכוון לעשות. הנחתי משקל שוב על רגל ימין מנסה להרים את שמאל אך הצלחתי רק לשנייה מוריד אותה שוב בחיוך של ניצחון!
"יופי! שוב!"היא קראה
הרגשתי שאני מזיע כולי, שני צעדים ואני מרגיש כאילו רצתי מרתון. מזיע כאילו אני אחרי יום עבודה בקיבוץ באמצע אוגוסט. כל הגוף שלי היה קפוץ מרוכז בכל צעד שאני מנסה לעשות, מיכל עמדה מולי מחכה שאני אתקרב אליה. הסתכלתי למטה מחפש היכן אני יכול לשים את הרגל. הרמתי את רגל ימין והנחתי אותה שוב לפני לוקח אוויר, עוצר נשימה נשען עליה ומרים את שמאל, הפעם הצלחתי להחזיק יותר משנייה.
מחיאות כפיים נשמעו סביבי, הרמתי את עיניי מהרצפה וראיתי שאנשים התחילו להתאסף סביבי להסתכל עלי. כולם עם חיוך גדול. הם ליוו אותי בכל השבועות האלה, היינו חבורה, חבורת הפיסחים. כל אחד מאיתנו היה חלק מההתקדמות של כל אחד ואחד. היינו ביחד כל הזמן, כאשר המטפלים חזרו הביתה אנחנו נשארנו פה והפכנו לקבוצת תמיכה אחד לשני. אני כמובן לא הייתי מקור כל כך טוב לנחמה, אבל מייק היה אהוב פה על כולם.
במשך הזמן כולם ניסו לעודד אותי ללא הצלחה ועכשיו שעשיתי את צעדי הראשונים הם באו לראות, ולעודד.
"אלון, עוד אחד" צעק אחד המאושפזים שעמדו סביבי חיפשתי סביבי מי דיבר אך כל מה שראיתי היה חיוכים גדולים וצפייה.
YOU ARE READING
ביחד ולתמיד
Romanceזהו סיפור המשך ל"זה לא יכול להיות הסוף" אם לא קראתם לא תבינו.... מייק חזר לארצות הברית על מנת למצוא דרך לחיות בישראל עם אלון, מה שהוא לא לקח בחשבון זה שהפעם הבאה שהוא יחזור לארץ זה יהיה לבית החוליםי כי אלון נפצע באימון. אלון בבית חולים מייק יו...
