יומיים בלי אלון, 36 שעות אחרי שהוא אמר לי ללכת, בחיים לא כאב לי כל כך בלי באמת שמישהו יגע בי. המילים שלו פרקו אותי והרגשתי שאין מאיפה להתחיל לאחות את עצמי מחדש. הוא לא רוצה אותי יותר, אין דבר יותר כואב מזה. אין לי אפשרות להגיע יותר נמוך מזה.
ניסיתי להסית את מחשבותיי בכל דרך אפשרית אבל כאשר הייתי לבד הן הזדחלו לאט לתוך התודעה שלי. כולם היו עסוקים סביבי, חיים ושלומית בעבודה ושחר בבית ספר. ואני, אני אמור הייתי להיות עם אלון. אבל אני פה בדירה קטנה בחיפה לא בטוח מה אני אמור לעשות. אימא שלי אומרת להילחם עליו, שזה רק הלחץ שמופעל עליו, אבל זה כבר הרבה זמן ככה, כבר כמה שבועות הוא לא נוגע בי, לא מנהל איתי שיחות מעבר להכרחי, ואולי באמת הוא לא רוצה אותי יותר.
אנחנו מכירים כל כך מעט זמן, בילינו ביחד חודשיים ועזבתי, אנשים משתנים, או בכלל לא הכרנו אחד את השני מלחתחילה. אנשים גם רוצים דברים אחרים עם הזמן, אולי אני כבר לא מעניין אותו. אני יודע שאין לו אף אחד אחר, אבל אולי אני כבר לא מספיק, מה אם אני לא מישהו חשב שאני אהיה? אולי הוא ציפה שאני אנהג אחרת לצידו? אבל אני לא מכיר דרך אחרת.
הרגשתי שהלב שלי מדמם בתוך גופי, הכאב היה כל כך חזק שהוא כל הישות שלי. אני לא בן אדם, אני עצב, פחד, אכזבה וכאב. הכאב הרגיש אמיתי ממש כמו שמישהו הרביץ לי בחזה שוב ושוב ושוב. בכל פעם שאלון הוזכר בשלושים ושש שעות אחרונות התכווצתי עוד בתוכי. האהבה שלי אליו שהייתה אין סופית הפכה לאושר לסבל עכשיו, לא שימחה.
שכבתי לי על הספה בסלון בוהה בתקרה. לא הבנתי כמה אפשר לסבול משברון לב עד שלא פגשתי את אלון וזה שיעור כואב במיוחד.
איך לאהוב מישהו, להיזרק על ידו, ולהמשיך לחיות. למצוא סיבה לקום למחרת בבוקר. שיעור לחיים.
שחר היה צריך לחזור בכל רגע מבית ספר הייתי סקרן לדעת מה הוא החליט בנוגע לשרון. אולי להם לפחות יהיה סוף טוב לסיפור. למישהו צריך להיות אם לא לי.
הטלפון צלצל והסתכלתי על הטלפון, חיים היה בצדו השני של הקו ולא התחשק לי לדבר אתו. כל מי שנמצא פה הוא בצד של אלון, אף אחד לא מבין אותי, אף אחד לא בצד שלי.
עניתי בחוסר רצון "חיים" בכל זאת הוא מארח אותי ואולי הוא רוצה להודיע לי משהו
"בוקר טוב מייק, מה שלומך?" הוא שאל מעברו השני של הקו
"אני בסדר, מסתכל בטלוויזיה" עניתי מעדכן אותו שידע שעדיין לא ברחתי מישראל, כולם דואגים שאעלם.
"אלון נכנס עכשיו לניתוח" הוא אמר ישירות, בלי להכין אותי מראש
"מה? למה?" נבהלתי למשמע דבריו
"מורידים לו את הברזלים מהרגל, הרופא אמר שהוא התעקש למרות שההמלצה הרפואית היא שהם יישארו עליו" הוא עדכן אותי
YOU ARE READING
ביחד ולתמיד
Romanceזהו סיפור המשך ל"זה לא יכול להיות הסוף" אם לא קראתם לא תבינו.... מייק חזר לארצות הברית על מנת למצוא דרך לחיות בישראל עם אלון, מה שהוא לא לקח בחשבון זה שהפעם הבאה שהוא יחזור לארץ זה יהיה לבית החוליםי כי אלון נפצע באימון. אלון בבית חולים מייק יו...
