פרק 10 (מייק)

388 43 9
                                    


נשארתי לבד עם אלון בחדרון הקטן, חיים ומשפחתו החליטו ללכת לאכול ביחד, הם הציעו לי להצטרף אבל רציתי זמן לבד עם אלון, זה הזמן איכות שלי אתו בלי מאזינים.

התקרבתי אליו נשמר שלא להזיז שום חוט או צינור ממקומו, ליטפתי את ראשו בעדינות משתדל לא לגרום לו אי נוחות, למרות שידעתי שזה בלתי אפשרי כי הוא מחוסר הכרה. הוא היה מכוסה תחבושות בכל מיני מקומות ואפילו לא רציתי להציץ מתחת לסדין לראות מה קורה בגופו כי גם דרך הסדין זה לא נראה טוב.

"אלון בייבי" דברתי אליו מקווה שהוא מקשיב "אני מתגעגע אליך" רפרפתי עם אצבעותיי על פניו מרגיש את הזיפים של ימים ללא גילוח"אם רצית שאני אגיע יותר מהר היית צריך רק להתקשר" אמרתי בחצי חיוך "לא היית צריך לארגן את כל זה"

"אני מתגעגע לחיוך שלך" העברתי את אצבעותיי על מצחו "אני מתגעגע למגע שלך"

"אבל רק רציתי שתדע שלא משנה מה יקרה אני אוהב אותך, ואני אחכה פה ליד המיטה עד שתתעורר" סילקתי שיער ממצחו "לא משנה כמה זמן תחליט לנוח כאשר תחליט להתעורר אני אהיה פה לידיך" התכופפתי ונשקתי למצחו, ולקצה האף שלו ואם לא היה לו צינור הנשמה גם הייתי נושק לשפתיו, התגעגעתי אליהן.

"לא רק אני פה, גם שחר וחיים ולשלומית, הם רק הלכו לאכול שנייה" סידרתי את הסדין עליו, לא באמת הייתי צריך אבל הרגשתי שאני צריך לעשות משהו למענו "שחר מאוד נחמד, אני אפילו סולח לו על זה שהוא אוהב אותך, כי באמת מי יכול שלא לאהוב אותך?" חייכתי לעצמי

"כולם מחכים שתתעורר, אז בבקשה אל תחכה יותר מידי, בסדר?" לקחתי נשימה עמוקה והוספתי "ולכל מי שחושב שזמנך אתנו הסתיים טועה!, יש מלא דברים שעדיין לא עשינו ביחד וזה פייר לקחת אותך לפני, אפילו לא הזדיינו אז לא יכול להיות שאתה תמות בתול, טוב? יש חוק נגד זה, בסדר?" הרגשתי את הדמעות שוב נאספות "אתה יודע שלא יצאנו לדייט אחד ביחד, אתה יודע את זה? אז אתה לא יכול למות לפני שנצא לדייט ביחד, תבטיח לי!" סדרתי שוב את הסדין שלו מחפש דרכים להעסיק את הידיים הרועדות שלי "כי אני רוצה את החבר שלי חי כדי שאני אוכל לשבת אתו על שפת הים ולשתות בירה, שמעת? אז תגיע מהר כדי שנוכל לנסוע ביחד לים, אוקיי?" הרגשתי שידיי רועדות וקולי נשבר בסוף.

יד חיבקה אותי מהצד והבהילה אותי, הסתכלתי לראות מי הבהיל אותי וחיים חייך אלי חיוך מעודד "אל תדאג, אתם תשבו לשתות בירה על הים בקרוב" הוא אמר בקול בטוח, הלוואי ולי היה את הביטחון הזה.

"כן" הנהנתי כי לא היה לי עוד מה להגיד

"אני חושב שאתה צריך לצאת מפה קצת, אתה לא זזת מהמיטה שלו כבר כמעט שבוע" הוא הציע והנהנתי שוב בראשי. בשבוע האחרון ישבתי אתו בכול רגע. יצאתי רק כאשר היה ביקור רופאים להתקלח ולהתארגן חוזר ברגע שהצוות הרפואי מאפשר לי. לא מצאתי סיבה להיות בכל מקום אחר. לאן אני אלך בלעדיו?

ביחד ולתמידWhere stories live. Discover now