"אני חושב שאתה צריך ללכת" אמרתי למייק
כאשר חזרתי מארוחת הערב מצאתי את מייק בחדר, הוא היה בחוץ כל היום ולפי הריח שלו אני יכול לנחש שהוא היה בים. אבל נאי לא באמת יודע, לא דברנו. נכנסתי לחדר לא אומר מילה וגם הוא התעטף בשתיקה. התחמקנו אחד ממבטו של השני ומצאתי את החדר צר פתאום מלהכיל את שנינו. וצר מלהכיל את השתיקה בנינו.
ידעתי שאני עושה את הדבר הנכון. לשחרר אותו.
כל היום הסתובבתי עם תחושת מועקה בבטן. ישבתי שעות וניסיתי להבין מה אני רוצה לעשות, מה נכון לעשות. מייק לא צריך אותי, הוא לא צריך את הקשיים שלי, הוא לא צריך בגיל צעיר כבר לסעוד חבר נכה. הוא יכול למצוא לעצמו מישהו אחר טוב יותר, כזה שיש לו שתי רגליים שהולכות, חבר שהוא יוכל לצאת אתו ליהנות ולא רק לבלות בבית חולים.
אני צריך לעזור לו להיפרד ממני. הוא בטח מרגיש לא נעים לקום וללכת הרי אף אחד לא עוזב בן זוג כאשר הוא נמצא בבית חולים? זה חוק לא כתוב שלא בועטים במישהו שהוא נופל. לא נפרדים מבין זוג שהוא כאשר הוא נכה, מייק הוא אדם טוב. הוא בחיים לא יקום ויעזוב אותי, אז אני צריך לעשות את זה בשבילו.
הלב שלי נקרע כאשר אמרתי את המילים הללו אבל זה רק לטובה, אני צריך לשחרר אותו אם אני אוהב אותו. מגיע לו יותר ממני.
"מה?" הוא הסתכל עלי מבולבל
"אני חושב שאתה צריך ללכת" אמרתי שוב
"אתה רוצה שאני אלך?" הוא חזר על דבריי לאט ויכולתי לראות את הכאב בעיניו
"כן" אמרתי מחזיק את עצמי שאני לא אשבר פה מולו, אני החלטתי שאני אעשה את הדבר הנכון ואשחרר אותו, זה לא משנה כמה אני אוהב אותו, מגיע לו יותר.
הוא הסתכל עלי לא יודע מה להגיד, הוא שתק כמה דקות רק עומד מולי ומסתכל עלי וממש רציתי להגיד לו שאני מתחרט ולא באמת התכוונתי, שאני אוהב אותו, אבל אני לא יכול לחזור בי. מגיע לו לחזור להורים שלו, לעבודה שהוא כול כך אוהב, לכל ההזדמנויות שמחכות לו
"אתה רוצה שאני אלך?" הוא שאל שוב כאילו לא בטוח שלזה אני מתכוון,
הנהנתי בראשי
"ברצינות?" הוא שאל שוב כלא מאמין
שוב הנהנתי בראשי כי חששתי שאם אני אצטרך לדבר קולי יבגוד בי
דמעות התחילו זולגות מעיניו והוא הסתובב והתחיל לאסוף את הדברים שלו שהיו פזורים ברחבי החדר למזוודה שלו. יכולתי לראות שידיו רועדות והתחלתי להרגיש כל כך רע על כך שפגעתי בו.
"אתה לא צריך ללכת עכשיו" אמרתי ברעד "עכשיו ערב" כבר התחלתי להצטער על שדיברתי בכלל, לא יכולתי לדבר על זה מחר. אבל על מי אני עובד, אם הייתי מחכה עוד כמה שעות הייתי מאבד את האומץ לדבר.
YOU ARE READING
ביחד ולתמיד
Romanceזהו סיפור המשך ל"זה לא יכול להיות הסוף" אם לא קראתם לא תבינו.... מייק חזר לארצות הברית על מנת למצוא דרך לחיות בישראל עם אלון, מה שהוא לא לקח בחשבון זה שהפעם הבאה שהוא יחזור לארץ זה יהיה לבית החוליםי כי אלון נפצע באימון. אלון בבית חולים מייק יו...
