ליאם:
להיות בסדר
זה כל כך קשה
אני מנסה לנשום כרגיל אבל המחשבות גורמות לי להשתגע.
אני מאבד את עצמי בהן, לא באמת האמנתי שמוחי יהיה אויבי המושבע.
הוא היה תמיד לציידי, מוחי, מחשבותיי, הם כיוונו אותי, הנחו אותי מה לעשות ומה לא לעשות.
אבל עכשיו הדבר שסמכתי עליו כל כך בוגד בי, אנני יודע מה לעשות.
"הוד-מהלתך, לא נוכל לעשות זאת כשאתה כך, עליך להתמקד על מחשבה אחת" אשן אמר והוא צודק, אני צריך להסתכל על המטרה שלי,
אבל לא יכולתי לראות שום דבר חוץ מאת פניו היפות של זאין,
כה מלאכי, אלוהי.
"אני רואה שאולי כן נצליח בסוף" צחק
"כן כן" חייכתי במבוכה.
זהו זה אין דרך חזרה,
אנחנו מול הארמון, המון זמן לא ראיתי אותו.
הוא לא אותו אחד, הוא נראה כה קודר כאילו המשמעות שלו נשאבה ממינו.
אפילו הפרחים הישנים שהפכו את הגינה לססגונית וחיננית, איבדו את חייהם תקוותם נלקחה מהם.
חששתי לראות את הגינה הפרטית של אימי, היא השקיעה את כל חייה בה, בטור נסיכה מהממלכה הרחוקה באה לבקר פה רבות ואת זמנה העבירה בגינה שאף אחד לא טיפל בה והפכה אותו למכלול חייה, סיפרה לי כל סיפור שם, סיפרה לי איך הוא רואה את הצבעים רוקדים מול עיניה ושאף אחד מהם הוא לא צבע אחד, שהאדום שאני רואה בוורד הוא לא רק אדום אלא יש בו נגיעות של וורוד ובורדו ואף סגול, ציוריה היו שם ספרי האומנות שלה היו גם הם מסודרים לפי א' עד ת' על גבי מדפים חומים שהיוו פינה חמימה בכלל חגיגת הצבעים שהייתה בגינתה.
כל שמחת החיים הזו נלקחה,
בגלל החלטה שאני עשיתי כנראה,
לא כנראה, בטוח בגלל החלטה שאני עשיתי.
"נלך לפי התוכנית שלך, לא עובד עוברים לשלב ב'" אמר אשן
"לא הכנו שלב ב', מה הוא כבר יכול להיות?" טענתי בבלבול.
"לא למות" חייך ונכנס דרך השארים, הראה לשני השומרים שהוא 'תפס' אותי ו'מביא' אותי לממונים עליו.
"אשן ממך לא ציפינו להביא אותו" צחקו חלקם, מבנה גופו של אשן היה חלוש לא ממש שרירי אבל לא ממש רזה, הוא טיפוסי.
"לפעמים אני שני צעדים קדימה, כשאתם חושבים שאני חמישה אחורה" חייך ברשעות, ודחף אותי, על מנת להוסיף להצגה.
עברנו את השער הראשי ואחריו היו לפחות עשרה אנשי משמר, כולם צחקו למראי צחקו על כניעתי.
הם לא יודעים...
"עכשיו" לחשתי, אשן שלף את פגיונו על מנת לשחרר אותי מהחברים ולקחתי את חרבי אשר הייתה תלויה על מותנו השמאלית של אשן ומפנה את דרכנו, אשן מאחורי עם הפגיונות.
רצנו במהירות למסדרון השלישי מימין, צעדתי 65 צעדים, הזזנו את הדיוקן של סבי חמישה דיוקנים סיבבנו אותו ותלינו אותו במקום הדיוקן של אבי, המתנו כמספר שניות החזרנו הכל למקומו ונחשף קוד אבטחה, לעזאזל.
"אל תגיד לי שאתה לא יודע את הקוד!" התעצבן אשן.
ניסיתי את שמה של אימי, את תאריך חתונתם, את תאריך פגישתם, את יום הולדתה של אימי, של אבי, שום דבר לא עבד.
"אתה הבן לו אתה חייב לדעת" זירז אותי אשן כשעמד על המשמר
אני הבן שלו אני חייב לדעת, אני בנו של המלך, בנו היחידי, יורש העצר היחידי, אני חייב לדעת את הקוד הטיפשי הזה!
YOU ARE READING
Prince Charming 2
Fanfiction-ספר שני- If they stand behind you, protect them. If they stand beside you, respect them. If they stand against you, defeat them. דירוג הכי גבוהה #4 בזיאם גמור👏
