אני חושבת שניסחפתי יותר מידי עם האנימה, אמא מבקשת להכין קרח הפתיח של יורי און אייס מתנגן בראש..
אני לא בסדרררררר
אזזזזז לפרקקקקק :)
________
ליאם-
אנחנו פה, אני לא הולך לחזור עם הזנב בין הרגליים.
אבא אני מבטיח, אני לא אאכזב אותך.
אמא אני אלחם עד הסוף, גם אם זה הסוף שלי.
"אנחנו פה, אנחנו לא הולכים לחזור, כל מי שהגיע לפה יודע מה יכול לקרות אבל עדיין החליט להילחם ואני יודע שאנחנו יכולים לעשות את זה, אנחנו יכולים לשנות את כל פני המשחק" אמרתי, אנחנו יחסית קצת אם לומר ת'אמת וזה חשש שקיים, אסור להראות את הרגשות במלחמה.
עברנו את השער ואנחנו פה, פרמין וזאין הלכו עם הארי ולואי לראות מה המצב של השטח, עבר זמן מאז שהיינו פה ויכול להיות שקיימים שינויים, אני בוטח בהארי ולואי שפרמין וזאין יחזרו בחתיכה אחת.
מאז כל מה שקרה פרמין מרגיש כמו אח, אחרי המוות של ההורים שלי הוא היה שם, הוא ואמה עזרו לי למעוד על שתי רגליי מבלי ליפול בזמן שהארי לואי ושראל ניהלו הכל.
זה לא מובן מעליו כמה האנשים האלה חשובים לי, הם הפכו למשפחה שרציתי ולא בדיוק קיבלתי.
אני יכול להגיד בלב שלם, אמא, שגם אם זה הסוף שלי אני שמח שהצלחתי למצוא לי בית.
"תתחילו להתמקם, אין לנו זמן לבזבז!" הם התחילו למקם את האוהלים.
השארתי את נייל וקליין לדאוג לאחרים שנשארו מאחור. זו החלטה שלהם ואני מכבד אותה.
"ליאם קדימה אנחנו צריכים לראות אם חסר משהו" אשן העיר אותי, גם הוא ניכנס כל כך עמוק, אני לא מכיר אותו הרבה אבל עם הזמן שלנו ביחד זה כאילו ההכירות הזו נמשכה שנים, זה תמיד טוב להכיר זה תמיד טוב להתנסות ולא תמיד הסתדרתי עם אנשים, קשה מאוד להבין אותם אם היה אפשר להבין אנשים לא היה מלחמות...
אנחנו עכשיו במלחמה חח, רק אם הייתי יודע למה מריה עזרה להם.
הידיעה שאני אפשרתי לה להיכנס לארמון להיכנס למשפחה, אפשרתי לה להרוג את הוריי...
"על מה אתה חושב כל כך" שאל אשן
"לא משהו שצריך להדאיג אותך" חייכתי.
עברנו ממקום למקום, בודקים אם למאמנים יש את הציוד שצריכים, לטבחים יש את האפשרות בכלל להכין משהו למי שלוחם.
אני לא הכרחתי אף אחד מהם להילחם, כל אחד עוזר בצורה שהוא יכול וזה טוב לראות את רוח ההתנדבות
"למה הם לא חזרו עדיין?" שאלתי את אשן בזמן שהרמתי את הסירים, המשכנו לעזור במטבח, אין הרבה ידיים אז אני ואשן עוזרים.
"אין לי מושג, אבל הכל בסדר" חייך ממשיך לאסוף עצים להסקה.
"אבל זה יותר מידיי זמן" אמרתי
"אתה סתם דואג" צחק
"ברור שאני דואג! הייתי צריך לשלוח עוד משהו איתם"
"די כבר להיות כזה בן זוג מגונן, הארי ולואי שם שהם הכי טובים אחריך כמובן ופרמין שהוא לא רע בכלל אלא להיפך אני בשוק שלא לקחו אותו למשמר, ואתה ופרמין אימנתם את זאין אז אני בטוח שהוא יסתדר"
"עדיין" מלמלתי.
"תרגע"
"רעאא אני לא יכול, אני מרגיש כאילו משהו רע יקרה"
"אפשר ממש לקרוא לך אמא, חוש שישי" המשיך לצחוק
"אתה מעצבן" אמרתי מטיח על הראשו סיר עמוק והשארתי אותו שם
"זה כאב!!"
YOU ARE READING
Prince Charming 2
Fanfiction-ספר שני- If they stand behind you, protect them. If they stand beside you, respect them. If they stand against you, defeat them. דירוג הכי גבוהה #4 בזיאם גמור👏
