תהנו❤️
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•
ליאם-
לא יכולתי להאמין למראה עיניי, רציתי לצרוח לבכות. רציתי לרוץ אל זאין לחבק אותו רק שיחזור אליי.
ופרמין, כאב לי כל כך לראות אותו במצב הזה, לראות את שניהם המצב הזה גרם לכול איברי לזעוק מכאב אבל אני לא יכול.
אני לא יכול להישבר עכשיו.
הסתכלתי אל פרמין בחיוך "הכל בסדר פרמין" ועוד דמעות זלגו מעינייו "עשית את הכי טוב שלך, אני בטוח" יבבה ברחה מפיו, לא יכולתי להסתכל עליהם יותר.
"זו התוכנית שלך?" שאלתי מסתכל על מארי
"הו, הוד מהלתך, זה עוד כלום" צחקה מארי
"זה רק ההתחלה" הוסיפה.
לקחתי נשימה עמוקה, אני חייב לאסוף את עצמי, מתחתי את כתפיי ואמרתי הקול נוקשה "זה לא ישבור אותי"
"לא...אבל לראות את אהובך ואת פרמין היקר צועקים מכאב?" צחקה
על מה היא מדברת אני לא מצליח להבין, מה היא מתכננת.
היא הסתובבה לקחה ספר עבה בידה מתחילה לקרוא ממנו
"נשמות אבודות, נשמות תמימות, נשמות טהורות.
אחים בנפש, אחים בדם בגוף חדש-" בלייק התקרב לגופתו של זאין ולפרמין לוחש משהו לאוזנם
"ת-תתרחק מהם!" צעקתי
"תתעוררו, העבודתכם לא נגמרה, תחזרו אלינו והביאו את הגאולה, השיבו את השייך לנו.
אלכס! אקסל! חיזרו למקומכם, פה איתנו.
מותכם היה לחינם אך חיזרו! ותינקמו!
תנקמו את הדם שנשפך, הדמעות שנפלו צעקות הכאב והצער, זה הזמן לנקמה-" המשיכה, פרמין נפל על הרצפה התחיל לרעוד ולפרפר, זאין לידו התחיל לפקוח את עינייו
"זא-" קריעתי נקטעה כשמפיו של זאין יצאה צעקת כאב
"התעוררו כי זה הזמן!" מארי סיימה שאת מה שהיא קראה, זאין ופרמין החלו להחוויר ולצעוק לקחתי צעד אחורה
לא, לא שתפסיק! למה היא עושה את זה?
הצעקות רק התחזקו, עוד ועוד. הארי הסתכל עליי ונעמד מלפניי בצורה מגוננת
"תפסיקי..." מלמלתי חלושות
והיא רק צחקה וצחקה, איך אדם יכול להיות כה חסר רגשות.
פרמין התחיל לעוף באוויר עטוף העשן שחור, הוא מנסה להיאבק בו, ולא זמן רב אחריו זאין התרומם גם הוא אך כאילו הוא היה חסר כוחות אפילו לא נאבק בעשן שעוטף אותו.
לא יכולתי לעשות כלום חוץ מלהסתכל הזוועה הזו ולהקשיב לצעקות המתחננות לעזרה.
הענן נחצה לשניים, מה שהופך את זה לארבעה, גופם של זאין ופרמין נוחתות על הרצפה והשניים האחרים נעמדים על רגליהם וכשהעשן מתפוגג היה אפשר לראות את זאין ופרמין, אבל אלה הם לא האמיתיים ובזה אני בטוח. אלה הם התאומים, האיברים.
היא זימנה אותם.
"ליאם" זאין אמר, זה לא זאין שלי, זה אקסל בדמותו של זאין
"ליאמו?" קולו החלש והשבור של זאין נשמע, הסתכלתי על הרצפה בה זאין היה מושלך והוא הסתכל עליי אם חיוך עצוב צעדתי עליו, מושך אותו קרוב אלי "הארי, פארמין, קח אותו" אמרתי בשלווה מלטף את פניו המלוכלכת של זאין
"סליחה" הוא לחש
"זה בסדר" נשקתי לשפתייו בעדינות ואז מסתכל מעלה "מה את רוצה!?"
"אותך! מת!" היא צעקה
"ליאם אנחנו הולכים לאתגר אותך...מה אתה אומר? אביר לא יכול לסרב לאתגר" אמר אקסל
"הו אני הולך להחזיר אתכם לקבר שממנו הצלחתם לברוח" אמרתי משיב את זאין לצידו של הארי ופרמין
"ליאמו, בבקשה לא בבקשה אל תילחם איתו, אני מתחנן!"
"אל תדאג אהוב הכל יהיה בסדר" ובתוך תוכי ידעתי שזה שקר. התאומים היו הלוחמים הכי טובים ואני כלום מולם...
שלפתי את חרבי וחייכתי חיוך רחב
"למה אתם מחכים?" וככה הם רצו לעברי לקחתי נשימה עמוקה והבנתי, זה הולך להיות קשה...
חרב מפה חרב משם, כל מה שיכולתי זה להגן על עצמי. לא יכולתי לתקוף בחזרה
"זה לא פייר! שתיים על אחד!?" הארי צעק לעבר מארי
"שלא תעז להיכנס לזה הארולד!" צעקתי עליו, ממשיך הכל כוחי אבל בתוך תוכי ידעתי.
ידעתי.
ככה הקרב נמשך במשך מספר דקות ממושכות, לואי הספיק להגיע למקום יחד עם אשן.
פציעות חדשות על גופי, מהרגל, ידיים גב וחזה הפסקתי כבר לספור, וזה לא משנה אני אלחם!
חרבו של אקסל הגיע קרוב תפסתי אותה עם ידי ודקרתי את אלכס בחזה והוא נפל על הרצפה. פחות אחד.
החתך בידי כאב, הוא משך את החרב ושלך אותה בחזרה כך שהיא חדרה לבטני, השתעלתי דם והסתכלתי על אקסל
"תראה אותך, זאין שלך הולך להרוג אותך" הוא חייך שולף את החרב מפיל אותי על הרצפה ודוקר שוב רק הפעם בחזה, יכולתי להרגיש את ליבי נדקר הייתי בטוח שאני הולך למות במקום אבל משהו בי לא היה מוכן לוותר
"לא! ליאם! לא!" בכי של זאין נשמע אחזתי בחרבי בכוחות שנשארו לי החדרתי אותה לגופו של אקסל שהיה מופתע לגמרי.
"עוד קצת" לחשתי לעצמי, אני אהרוג אותך מארי
היא גרמה למוות הוריי, אנשי הממלכה סבלו רק בגלל שהיא לא היתה מוכנה להשתחרר מהעבר, פארמין סבל, זאין שלי, זאיני שלי לא היה צריך להיות חלק מזה...
נעמדתי אם מעט הכוחות שנשארו בי.
זהו.
"זה הסוף מארי" לחשתי, לא הייתי כל כך רחוק ממנה והשלחתי את חרבי כמו פידיון, כמו חץ שפגע פגיע ישירה בליבה.
"זהו זה" חייכתי נופל על ברכי
"ליאם...ליאם...לא לא לא" זאין חיבק את גופי החלש, משעין אותי עליו
"תודה זאין, תחזור בחזרה לעולם שלך" נישקתי את שפתיו לפני שעצמתי את עיניי
"לא!"
"ליאם שלנו" חום של אמא.
"אני גאה בך ילד שלי" ליטוף אוהב של אב
"לא יכולנו לעשות את זה יותר טוב ממך" הוא הוסיף
"תודה אבא" חייכתי כשדמעות זולגות מעיניי.
"תודה"
•°•°•°•°•°•
סליחה
סליחה
תחוסו על נפשי
אבללללללללללל זה לא הסוף!
*צחוק מרושע*
להגיב ולהצביע
אוהבת❤️
YOU ARE READING
Prince Charming 2
Fanfiction-ספר שני- If they stand behind you, protect them. If they stand beside you, respect them. If they stand against you, defeat them. דירוג הכי גבוהה #4 בזיאם גמור👏
