Prince Charming 2

=15=

זאין:

לא.
אני לא יכול להגיד את זה ככה באוויר,
זה לא בסדר.
אני לא מכיר אותך ליאם! למה אני מרגיש צורך כל כך לצעוק לעולם את זה?

"זאין רצית משהו?" שאל מתקדם אלי
"א-תודה, כן, תודה על העזרה שלך" אמרתי נמנע מלהסתכל עליו
"הו-ב,בכיף" האכזבה נשמע בקולו, היא היתה כל כך ברורה, ברורה כמו השמש החמה.
"כולם אהבו את העבודה"
"אתה אהבת?" שאל, זה בא משום מקום.
"מה זה חשוב? קיבלתי ציון טוב זה משנה" מלמלתי
"זה חשוב כי אתה האמן, זו העבודה שלך, הציון לא משנה, לא משנה מה הם חושבים, משנה מה היוצר חושב" אמר "ואני אקח את זה כלא" חייך
"לא! אני מאוד אהבתי! מאוד מאוד מאוד מאוד! פשוט, פשוט לא ראיתי את מה שאני חושב חשוב" אמרתי בקול ועובר למלמול לקראת הסוף.
"מה שאתה חושב זה הכי חשוב זיי" משך אותי לחיבוק.
חום גופו, המגע העדין העביר זרמים לאורך כל גופי, שרירי נרגעים עם מגעו.
"זאין?"
"כן ליאמו?" עניתי בילדותיות
"אתה לא באת לפה להגיד לי תודה, נכון? או שזה רק אני" אמר מובך גירד את עורפו, הוא כזה חמוד, למה?
"בעיקרון..." חייכתי
"למה באת לפה באמת?" ליטף את לחיי, אחזתי בידו שעל פניי מוריד את ראשי מרגיש את לחיי מתחממות מרגע לרגע
"זיי?" יכולתי לשמוע את החיוך בקולו
יש לו פיצול אישיות! או דו קוטביות! רגע אחד הוא ככה לרגע אחר הוא ההפך הגמור ממה שהיה שניות קודם.
לקחתי צעד אחורה עם נשימה עמוקה, אני צריך להגיד את זה נכון, והתחושה של ידיו על גופי מקשה על החשיבה.
"אני לא יודע איך להסביר את זה, באתי להגיד לך שאני אוהב אותך, אבל זה לא הגיוני כי אנחנו בקושי מכירים, גם אתמול בלילה כל מה שהייה שם זה הרגיש נכון מוכר אבל אני לא מכיר אותך! וזה לא הגיוני ליפול למשהו כל כך מהר וכל כך חזק כשאנחנו בקושי מכירים, זה כל כך מוזר! אני אומר כל כך, כל כך הרבה, אבל זה לא משנה, אני מרגיש כלפיך את המשיכה הזו ואין לה הסבר וזה כל כך מתסכל! כי אני לא מכיר אותך!" נתתי לזה לצאת החוצה, בצורה כל כך גרועה...
וכל מה שהוא עושה זה לחייך!
מה אתה מחייך?
הוא מתחיל לצחוק,הו יופי, אחי זה לא בסדר!
"אתה כל כך קרוב, אתה לא יודע כמה קראתי על זה, אתה כל כך קרוב" דוד וואט!? (Dude what!?) {למה דברים באנגלית נשמעים יותר טוב?}
"על מה אתה מדבר!?"
"אתה צריך להירגע, זה יחליש אותך" אוחז את פניי
"על מה אתה מדבר, אחי ברצינות!" פתאום הרגשתי את הרגליי מתחלשות
"האי האי זיי תישאר איתי" מניח אותי כל האדמה
"אני לא מבין מה קורה?" אני כל כך מתוסכל
"זאין אולי כדי שתלך לחדר שלך לנוח?"
"לא לא לנוח" מלמלתי
"בוא" הרים אותי ככלה.

אני מרגיש כאילו אני מתאהב בו מחדש.

"תנוח זיי" לחש לאוזני כשהניח אותי על מיטתי.
"אולי תישאר?" שאלתי אוחז בידו
"אתה לא תרצה שאני אהיה פה אחרי שתתעורר" חייך נשק לראשי ויצא מהחדר.
"לא נכון, אני תמיד ארצה אותך"

הכל מטושטש,לא ברור.
"חיילי המשמר אינם כה עצלנים העירו אותו, זה ציווי"
אני מתחיל להיזכר?
ביום שהגעתי לכאן, אני מרגיש את הכאב בגוף, את האדמה בין אצבעותיי, את הכאב בלחי ימין מהסטירה שקיבלתי.
אני רואה אותו, את ליאם,בשיריון וחרב מדבר אל החיילים מחלק הוראות ואז פונה אליי.
עצב עינייו הביעו עצב מאחורי החיוך המקסים.
אני זוכר את התה, התה של הלנה, התה של ליאם. יותר מועיל מכדור לכאב ראש.
הוא כל כך אכפתי, מנומס ואוהב.
חייב לציין מאוד אמיץ על גבול הטיפש.
הייתה איזו קריאה לדרקון.
ליאם עומד על ההבטחות שלו, ואני יודע להשתמש בחרב עם פרמין.
ליאם עמד על ההבטחה שלו, וחזק פצוע, חלש.
אני רואה את זה את היום שהתעורר ביתי כה שמח.
תמיד גנבתי לו את השמיכה, הפלתי אותו מהמיטה, הלנה הייתה הראשונה שידעה עלינו.
זה היה מביך.
לא יכולתי לקבל ממנו מספיק
ליאם מתקשה בלהתלבש, חשבתי שהלנה צוחקת, כנראה שלא...
הבנתי משהו מאוד חשוב, סינדרלה זה כינוי לנערות צעירות ויפות אשר עובדות קשה לניקיון וסדר.
אני זוכר את הכיס הראשון, זה היה רק בגלל שהזכרתי בקונר, כמה טיפשי מצידי.
"אתה בחיים לא תעשה את מה שאמרו לך?" יש לך צחוק יפה ליאם.
אני מתחיל להרגיש את הקנאה נבנת בתוכי, הנשף, הוא רקד עם כולן.
למה אתה לא יכול לרקוד איתי?
הוא רדף אחריי, אף פעם לא אהבתי אותה.
הוא רב עם אביו המון, אביו לא מבין.
יצאנו לחפש את הנערה. ורק התקרבנו, מצאנו אותה ורק התרחקנו.
הכל מגיע אליי, הוא יצא למסע הזה, הוא הוחרם, חזר מספר שבועות אחרי הוא וסנואו מדממים חלשים.
אני זוכר את הכאב והעצב באותו יום, אך אביו לא בא לראותו אפילו.
אני אמה פרמין שראל וליאם חיפשנו דרך בשבילי חזרה כי השהייה העולם שלהם יהרוג אותי בגלל הקללה.
ידענו שאני אשכח הכל ובכל זאת הוא נתן לי ללכת, תטובתי.
אני אוהב אותו
אני אוהב אותך ליאם.

פקחתי את עיניי והגעגוע הציף אותי.
"יו זאין מה קרה לך? נעלמת" נייל אמר מכין לעצמו תה.
"אני בסדר, אני צריך למצוא את ליאם" אמרתי נעמד במהירות וחוזר לשבת בגלל השחרחורת וכאבי הראש.
"אתה צריך לנוח" נייל אמר
"לא לנוח נחתי מספיק"
"יאפ כבר כמה שעות" לא! מה?
"אני חייב למצוא אותו" חזרתי לעמוד אחוז בראשי יוצא מהחדר.
האגם הוא חייב להיות שם.

רצתי כמה דקות והגעתי לשם.
המון אוהלים, ילדים רצים ממקום למקום.
חיילים מתאמנים.
מדורה גדולה באמצע, צלילי מוסיקה נשמעים מאחורי במדורה.
"זאין, מה אתה עושה פה?" אמה רצה מולי
"אמ, ליאם איפה הוא?" ניגשתי ישר לעניין
"ב-אהול האוהל שלו" אמרה
"זאין?" שראל הגיע
"שלום שראל, משהו הולך לכוון אותי לאוהל של ליאם?"
"אני אקח אותו" אמר אשן מאחוריי
את אשן אני לא זוכר... אולי הוא רק הגיע אחרי שאני חזרתי.
"תודה רבה" התחלתי ללכת ללכת אחרי אשן עד שהגענו לאוהל רחב ידיים.
שמענו משם קולות של מספר אנשים.
"יש פגישה עכשיו, תחכה פה בחוץ" אשן אמר והלך אחרי איזה ילד קטן.
חיכיתי מספר דקות, התחילו לצאת אנשים, הם הופתעו לראות אותי.
"זאין?" הארי יצא
"מה אתה עושה פה?" לואי אחריו
"אין שם עוד אף אחד?" לא עניתי להם אני רוצה לראות את ליאם.
"כן רק ליאם שם" ניכנסתי מהר, האוהל היה הרבה יותר גדול מבפנים.
היה שולחן רחב עם כנראה תכנון של מתקפה.
מיטה גדולה וארון בגדים.
"זאין מה אתה עושה פה?" ליאם הסתובב אלי
"למה כולם שואלים אותי את זה? זה לא ברור?"
"לא..." הוא מלמל
"טיפש" אמרתי מתקרב אלי מושך אותו קרוב אלי מנשק אותו ברעב.
"ז-עא-זאין"
"אל" לחשתי "התגעגעתי" חשתי את החיוך שלו על גבי שפתי, ידיו התלפו סביבי אין לאן ללכת, כל כך קרוב. כל כך טוב.
הוא התחיל לצעוד יחד איתי מניח את גופי על גבי מזרן רך.
מתפס מעלי חוזר לשפתיי, עובר לעצמות הלחיים.
"ליאם?"
"כן זאין?" חייך אלי
"אתה עדיין אוהב אותי?" זה היה החשש הכי גדול שלי, עם כמה שזה נשמע טיפשי, ואם לא ,לא היינו נמצאים במצב שאנחנו נמצאים בו.
"זאין אתה לא יודע כמה חיכיתי לזה שתיזכר, כמה חיכיתי שתחזור אלי, אני אוהב אותך כל כך שאתה לא יודע אפילו" שיחק עם שוליי חולצתי, מוריד אותה
"אני התגעגעתי אליך" הרגשתי איך שאני צריך אותו, כאילו ההרגשה הזו נבנתה המון זמן ומתפוצצת עכשיו.
"אני אוהב אותך" לחשתי
"מה שאתה עושה לי" הוא צחק וחזר לשפתיי

הוא חסר לי, ממש חסר לי.
אני מרגיש טוב עכשיו
אני מרגיש שלם...

____________

זה נהייה ממש הרגל להעלות ביום ראשון...
חופש אנשים, ואני אשתדל להעלות פרק כל פעם שאני יכולה.🤘
תהנו מהחופש, ותשמרו על עצמכם.👁

להגיב ולהצביע, לא לשכוח;)

בוקר טוב❤