זאין-
כל השבוע המחורבן הלך ככה, כל השבוע אני איבדתי את עצמי, כל השבוע הייתי צריך לגרום לעצמי כאב כדי לחשוב ברור.
גרמתי לנייל לדאוג אפילו לקליין, שלא נדבר על ליאם פרמין ואמה.
למה נתתי לו להגיע אלי, דווקא באותו היום?
למה לא יכולתי לשלוט בעצמי, אני כמעט הרגתי אדם שאני אוהב, מעריך.
איך אפשרי לדבר כזה לקרות?
הוא דיבר ודיבר והתחלתי להשתיק אותו, אבל בואו היום דווקא אותו יום הייתי חלש, טיפש וחלש לא יכולתי לעמוד על שלי, התכווצתי לפינה כמו איזה ילד קטן ומפוחד.
פחדן וחלש, כמו תמיד.
כל הזמן אני מנסה לשים את המסכה הזו להראות חיוך לצחוק, גם כשאני מפחד גם שאני יודע שאין לי סיכוי.
אבל מה היה שונה כח כך באותו היום? למה וויתרתי בכזו קלות? יכולתי להמשיך להילחם, יכולתי למנוע את זה! אבל הייתי חלש מידיי.
אני עייף זה מעצבן לחשוב כל כך הרבה, הכל כואב אני רוצה לישון.
"זאין יקירי!" יד מדינה על פניי, הקול הזה, הריח.
"אמא?"
"תיראה מה זה, עוד פעם רבת בשביל ניילר?" צחקה
"הילדים היו רעים, הם דיברו לא יפה לנייל!"
"אתה חבר טוב לנייל הא" חייכה
"אני לא הצלחתי להגן עליו" קולי נשבר
"אתה הייתה חזק זאין, גיבור" חיבקה אותי
"אני הייתי חלש, אמא, אני פחדן"
"אולי יקירי, אבל זה מה שעושה אותך חזק בפנים, לא מוכן להיכנע מרוכז במטרה, אתה יודע איך חבריך מרגישים, זה עושה אותך ערני סימפתי, זה עושה אותך החזק מכולם"
אמא אני לא חזק, אני פגעתי במישהו שאני אוהב, נתתי לו לדמם שוב, בגללי.
דמו לא מפסיק להישפך בגללי.
הוא וויתר על כל עולמו למעני, וככה אני מחזיר לו, פוצע אותו?
כפויי טובה כמו תמיד, נכון אמא?
אבא צדק כל הזמן הזה, אני כפויי טובה.
"תיראי את הבן שלנו, כפויי טובה, אנחנו קורעים את התחת לא ישנים לילות רצופים ומה שהוא הולך לעשות זה לעשן!?"
"מותק אין צורך להשתמש בשפה כזו מול הילד"
"את עדיין חושבת שהוא אותו ילד טוב שלך? שלנו? את בכסף שאת נותנת לו כל שבוע בטור דמי כיס כדי שיחסוך ללימודים גבוהים הוא מבזבז אותו על המוות שלו!"
"אל תדבר ככה!"
"אנחנו לא צרכים לדאוג לו ללימודים, אולי כדי שנחסוך כסף לחלקת קבר בשביל הטיפש הזה!"
אמא? למה את שותקת? למה את לא מגנה אלי? זה באשמתי? את מאוכזבת ממני?
אני לא בסדר אמא, סליחה.
"קדימה, תשחררו אותו!"
"הוד מהלתך אני אבקש ממך לצאת צפה ברגע זה"
"הארי סטיילס אתה לא תגיד לי מה לעשות!"
למה הוא ממשיך להילחם בשבילי, רק פגעתי בו, הארי צודק הוא לא אמור להיות פה .
"ליאם קדימה אתה צריך לנוח"
"לא אמה, הא הארי מה אתה מתכוון לעשות לו?" ליאם למה אתה כועס על הארי, הוא נחמד
"להוציא ממנו מידע לא משנה מה, זה התפקיד שלי"
"שלא תעז להניח אצבע עליו!" ליאם די לצעוק זה עושה לי כאב ראש
"אני בסך הכול עושה את התפקיד שהמלך נתן לי!"
ליאם? למה גם אתה שותק, בסך הכל ביקשתי שלא תצעק, וויתרת עלי?
"אני נשאר פה, אף אחד מכם לא יכול לשכנע אותי אחרת" תודה ליאם.
"כל עוד לא תפריע לי בעבודתי אין לי שום בעיה עם נוחכותך פה" הצעדים התקרבו עלי,
"אעע" הסטירה היתה חזקה, כאב חזק תקף את לחיי גם לאחר המכה
"בוקר טוב" משך בשערי
"הארי, די, זה כואב, בבקשה" לחשתי
"לא אכפת לי, אז איפה אלכס, אני לא צריך את זאין, אני רוצה את אלכס"
זרם של כאב עבר בכל גופי, יכולתי לחוש את עור גופי נקרע, את שיערי נתלש ממקומו.
כאב נוראי
"עאאאאא" צעקות יצאו מפי הכאב הפך לבילתי נסבל.
YOU ARE READING
Prince Charming 2
Fanfiction-ספר שני- If they stand behind you, protect them. If they stand beside you, respect them. If they stand against you, defeat them. דירוג הכי גבוהה #4 בזיאם גמור👏
